הטור דה רן

עיתונות רצינית

גיליון מספר 56, 26.11.09, ה' באייר התש"ח

לשימוש פנימי בלבד

אשם: רן שליי

לפני זמן מה כתבתי כאן אודות 'פקטור', עיתון הסטודנטים בו אני ממחזר חומרים מדי פעם. בין היתר, יתכן שהערתי בארסיות על כמות שגיאות הכתיב המונומנטלית הנכנסת בכל גיליון, כאילו מדובר בבטאון האגודה למלחמה באקדמיה ללשון העברית. לעיתים נדמה שסריקה אקראית של העיתון תגלה מספיק שגיאות כדי לפרנס חצי תריסר עורכים ראשיים, זאת כמובן בהנחה שעורכים מתפרנסים מפרסום שגיאות כתיב, הנחה שהיא כפי הנראה נכונה בכל הנוגע למגזין הנ"ל. למעשה, אם נסדר בשורה את כל שגיאות הכתיב, שגיאות ההקלדה ושגיאות התחביר בגליון יחיד של 'פקטור', נקבל טקסט שהוא ארוך יותר מהגיליון עצמו, דבר שעומד בסתירה ישירה לחוקי הלוגיקה.

אבל! היות ואני עיתונאי רציני, או לפחות מתיימר להיות עיתונאי רציני, או לכל הפחות מתיימר להיות מישהו שמתיימר להיות עיתונאי רציני, לא נתתי למצב ביש זה לרפות את ידיי. לקראת צאתו המיוחל של אחד הגליונות ביקשתי מהעורכת את הטיוטה, עברתי עליה בחטף, וסיכמתי את הערותיי במסמך נפרד. שלחתי חזרה את העסק, תוך תחושה עמוקה של סיפוק פנימי: בפקטור הקרוב יהיו פחות שגיאות (לא התיימרתי, חלילה, להסיר את כל השגיאות). כך נחתי לי על זרי הדפנה, עד שלאחר מספר ימים פורסם הגיליון: ההערות שלי, בלשון המעטה, לא נוצלו. שתי השגיאות הראשונות תוקנו היטב, ואח"כ יוק. כמו כן פורסם מספר רב של שגיאות חדשות, למשל הערות לגרפיקאית, הערות שלי לעורכת, משפטים אקראיים שהושלכו לחלל העמודים הפנימיים וכיוצא בזה. מה שכן, שמתי לב ששמי נוסף לרשימת "העורכים הלשוניים" של העיתון, וזה דווקא מצא חן בעיניי. מזה זמן רב שרציתי לעסוק בהגהה, עיסוק שתמיד נראה לי קל מאוד:

מראיין: "אז אתה יודע להגיה?

מועמד: "אני ממש טוב בהגעה. איפה שתרצה אני ישר מגיע"

מראיין: "התקבלת"

לקראת צאת הגיליון הבא כבר קיבלתי אוטומטית את הטיוטה המלהגת. עברתי על הטקסט בניחותא והשתדלתי לא לשים לב לשגיאות שאינן בולטות ממש (כל עוד הדף אינו תוקף אותי בפועל, זה נראה לי סביר). נעצרתי בראיון עם אנשי אגודת הסטודנטים, ראיון במסגרתו אנשי האגודה מתחנפים זה לזה עד שנקבעים כל התפקידים בסבב המינויים הבא. לא התעכבתי בעמוד זה משום שהכיל יותר שגיאות מאשר במקומות אחרים, פשוט שם נרדמתי סופית. כשהתעוררתי מתנומתי הקלה קראתי בדאגה את המשפט הבא:

"אני רוצה להודות לסגן יו"ר האגודה על זה שפעם הוא הביא לי שווארמה ותקע בפיתה."

המחשבה המיידית שעלתה בראשי למקרא הנ"ל הייתה, ואני מצטט: "???"

ניסיתי להפוך מעט במשפט כדי שיישמע הגיוני. האם מדובר בשיבוש של מילה אחרת? האם חסרה שם מילה? האם מדובר במשהו גס, או פשוט בתקע של חשמל? ולמה להודות על דבר כזה?

מבולבל אך מסוקרן קלות, הוספתי למסמך ההערות שלי את המשפט הפרובלמטי, בתוספת "???". גם הדגשתי את השורה בצהוב, כדי שלא תתפספס בטעות. סגרתי את הגיליון ושלחתי את ההערות לעורכת, היות והרגשתי שעברתי מספיק ליום אחד. באמת האמנתי, בכל עומק ליבי, שזוהי ככלות הכל אי-הבנה מינורית שתוסדר במהרה.

אכן, בגיליון שהופץ לא התעלמו מההערה החשובה שלי. המשפט המתוקן, וההגיוני, נקרא כעת:

"אני רוצה להודות לסגן יו"ר האגודה על זה שפעם הוא הביא לי שווארמה ותקע בפיתה???תדגשיבצהוב"

הוגה בדבר,                                                                                                   

רן.