| 4/2009
פרק 18 - "נשיקה ארוכה ארוכה ומתוקה".
עדן -
לא האמנתי. מה ניר סיפר לו שהוא אכל את החרא הזה?
הרגשתי נבגדת, מלוכלכת, תשושה ועצבנית. הכל ביחד, כל התחושות היכו בי יחדיו ופשוט ישבתי על החול, כמה מטרים ספורים מהחבורה.
ראיתי את עומר נמרח על הבלונדינית הזאת ושמעתי אותו אומר לה "אז מה דעתך על היום בערב?" שאל.
לא יכולתי לסבול את זה. קמתי והלכתי. אבל כשקמתי, המגבת נפלה לשנייה, אבל
השנייה הזאת הספיקה. כמעט כל החוף צחק עליי, ואני פשוט לקחתי את התיק שלי
ורצתי משם במהרה.
רציתי לפרוק את זה, לא האמנתי שזה קורה לי.
הלכתי לשירותים, ובכיתי. הוצאתי את כל כולי. אבל אז.. עלה במוחי רעיון גאוני. נקמה.
***
אמנדה -
ניסיתי להשאר רגועה אחרי ההצהרה של ברנדון.
לא האמנתי שבדקו אותי כשישנתי, רוב הסיכויים שגילו אותי. גילו את אנה שלי.
ניסיתי להיות רגילה וניחוחה "או.קיי, מה... מה מצאו.. כאילו, ראו.. מה התוצאות בקיצור?"
"זה נושא די רציני, אני מבין שאם לא היינו בפוקס בבית חולים, בעוד כמה שבועות היית מתמוטטת..
ראו בבדיקות את תוצאות בדיקת הדם שלך ועוד בדיקות אחרות, ו.." הוא אמר אך נקישה בדלת קטעה אותו ואז סיבוב מפתח, הדלת נפתחה.
ומי עמדה שם, מי אם לא.. ג'סי.
לא האמנתי למראה עייני.
"הו.. את עדיין פה? טוב תקשיבי מאמי, ברנדון שלי.. ברנדון איתי.. את כבר
לא קיימת מבחינתו, רוצה לראות איך?" היא אמרה לי, ונישקה את ברנדון.
ראיתי שברנדון לא כ"כ התנגד והמשיך את נשיקתה.
היא התיישבה על בירכיו, ואמרה לו בהתחנחנות "טוב ברנדוש, אני מבינה שאני
קצת מפריעה פה, אני מבינה שאתה רוצה לגמור איתה עכשיו.. אז.. אין בעיה,
אני אלך.. רק תודיע לי מתי אנחנו יוצאים היום עם קווין וקרה. ביי מאמי",
נתנה לו נשיקה על הלחי והתקדמה לעבר הדלת. "רגע.." אמרה ונישקה אותו עוד
נשיקה ארוכה, בעודה מביטה בי שאני אסתכל. "ביי מאמי.." אמרה וטרקה את הדלת.
הסתכלתי עליו במבט בוחן ושואל.
"מה קורה כאן? אני לא מבינה.." נזכרתי בנושא הקודם שהוא רצה לדבר איתי עליו ונתקפתי פחד לכן ניסיתי להעביר נושא.
"אל תשני נושא" הוא אמר לי, כאילו קרא את מחשבותיי.
"מה.. אני לא מבינה, אתם כאילו ביחד?" עדיין מנסה לשנות נושא.
"על זה נדבר אחכ כך, אמנדה. את לא מבינה שהנושא של הבית חולים ושלך יותר רציני?!
אין לי מושג מיהם ההורים שלך, אבל כפי שנראה אני לא חושב שהם כל כך מעורבים בחיים שלך" אמר לי.
"מה ? על מה אתה מדבר?" הייתי בהלם מאיפה החוצפה הזו.
"אני לא יודע אם את עושה את זה בכוונה, או שזה יוצא בטעות. אבל את הפסקת
לאכול ממזמן, כך אמרו לי בבית החולים. אני לא יודעת אם את רוצה להרזות, או
וואטאבר. אבל ראו בבדיקות שאם עוד כמה שבועות היית כמו שאת, היית מתמוטטת
על המקום. ומי יודע איפה זה היה? בקיצור, נתנו לי פה ויטמינים בשבילך. את
תשני אצלי בזמן הקרוב, ואני אדאג שאת תאכלי שלוש ארוחות ביום מלאות
ותזונתיות. השאלה שאני רוצה לשאול אותך אמנדה, את לא אוכלת בכוונה?" הוא
שאל אחרי נאום ארוך.
שתקתי לכמה שניות אבל אז התעששתי, וידעתי שאם אני לא אענה הוא יכול להגדיר את שתיקתי כ"כן" והתחלתי במסע השיכנועים :
"ממש לא. אני פשוט לא מרגישה צורך של רעב בזמן האחרון. הייתי כל כך עסוקה
איתך, והייתי כל כך מאושרת, שפשוט חשבתי שאני לא צריכה יותר ממך בזמן הזה.
רציתי שהזמן הזה יישאר לנצח, רק אני ואתה.
אבל כנראה שלא.. בכל מקרה, אני אוכל שלוש ארוחות ביום וגם את הויטמינים..
ואתה יודע, זה נראה כאילו אתה ממש דואג לי. אבל אם אתה וג'סיקה חזרתם, אתה
עושה בדיוק ההפך, ועכשיו תגיד לי פעם אחת ולתמיד, אתה וג'סיקה חזרתם?"
שאלתי אותו.
הוא שתק ושתק. הסתכלתי עליו במבט חודר. והוא לא ענה.
"טוב, אז כנראה התשובה שלך היא כן. אם כך, אין לי מה לעשות פה. תודה רבה,
היה נעים. צ'או" אמרתי, לקחתי את הדברים שלי מהחדר שינה ואת התיק, מפתחות
לבית ועוד כמה דברים חשובים ויצאתי מהבית. הייתי כבר בדרכי אל עבר
המדרגות, אבל אז נפתחה הדלת, וברנדון מתוכה משך אותי אליו ונישק אותי.
התנקתי ממנו, "כמה אתה יכול להיות חוצפן?! אתה יושב מולי, מתנשק עם החברה
החדשה שלך! וכשאני שואלת אותך אם חזרתם, אתה אפילו לא עונה! אתה חושב שרק
לך יש רגשות?!" הדמעות החלו לזלוג .
"אתה לא יכול לשחק בי ככה.. תחליט ועכשיו את מי אתה רוצה. עכשיו." כבר אמרתי את זה בבכי ובחנק.
"בואי.." הוא אמר לי והכניס אותי לדירתו, הושיב אותו בדיוק במקום שישבתי קודם.
"אני אספר לך את כל הסיפור... "
***
עדן -
לקחתי את התיק שלי, והוצאתי משם את ההבגדים להחלפה שלי. לקחתי את השמלה
הקיציית והיפה שהבאתי איתי, שמתי את הנעלי עקב שגם כן שמתי בתיק כי חשבנו
אולי אח"כ ללכת למסעדה, ואת משקפי השמש הגדולות שלי שמתי על השיער.
יצאתי מהשירותים, ושמתי את התיק על הצד של הכיור, הוצאתי את האיפור. לקחתי
נייר טואלט והרטבתי אותו, הורדתי את כל האיפור שנמרח לי קודם. ושמתי חדש.
עיפרון שחור חזק, צללית, גלוס, סומק והמראה היה מושלם.
סגרתי את התיק והלכתי אל עבר הביקתה של המציל.
-
הכנסתי את ראשי אל פתח הביקתה וראיתי שם חתיך הורס עם משקפי שמש, מסתכל על החוף.
"היי..." אמרתי, והוא עדיין לא הסתובב.
"אם נעקצת ממדוזה או משהו. קחי את החומץ שם" והצביע על נקודה בביקתה "ותלכי מפה.." אמר בעוינות.
לא הבנתי מה עובר עליו, אבל ידעתי שהתוכנית שלי תיהיה הרבה יותר קשה לביצוע כשיש לו את המצב רוח הזה.
"לא.. לא נעקצתי ממדוזה, אבל הלוואי שהייתי נעקצת שהייתה לי סיבה מוצדקת לבוא לפה" הלכתי לעברו.
הוא הסתכל עליי במבט שואל, "אז מה את עושה פה?" שאל אותי.
"ראיתי אותך קודם על החוף, ושמתי לב שאתה המציל. תגיד, זה חוקי להתחיל עם מציל?" שאלתי בעליצות.
ראיתי אותו מחייך חיוך קטן, אבל אז גם החיוך הזה נמחק לו.
"אהמ" הוא כיחכך בגרונו, "זה חוקי אבל לא היום" אמר ולא הסתכל עליי.
"משהו קרה למציל שלי?" שאלתי והזזתי את שערו החום הצידה כדי לראות את עיניו.
הוא היה מקסים, באמת שהיה חתיך הורס ויפה. שיערו החום הגיע עד לאוזניו, עיניו היו ירוקות מדהימות, כאלה שאפשר להסתכל עליהן שעות.
"וואו, 'הציל שלך', כבר יש לך בעלות עליי?" שאל אותי ולראשונה הסתכל לתוך עיני. הרגשתי שהתכנית בדרך להצלחה.
"זה לא כ"כ קל לקבל בעלות עליי" אמר והתקרב אליי.
הרגשתי את נשימותיו על פניי, הרגשתי בגידה, שהלב שלי כבר שייך למישהו אחר. אבל אמרתי, הכל כדי לנקום.
לא הבנתי מאיפה באה הצורך לנקום, וממתי אני כזאת שאוהבת להחזיר?
לא הכרתי את עצמי באותן שניות, אבל התעששתי, ואני והמציל היינו בדיוק לפני נשיקה.
ידו טיילה על הגב התחתון שלי, ומשכה אותי אליו.
הרגשתי בידיים של גבר חזק וחסון, בדיוק כמו שאי אוהבת, בדיוק כמו עומר, חשבתי, והתמלאתי עצבות.
האף שלי נגע בשלו, כמו נשיקת אסקימואים, שהייתי עושה עם אבא שלי כשהייתי קטנה.
אך שפתינו התקרבו אחד לשני, ונסחפנו לנשיקה ארוכה ארוכה ומתוקה.
לא האמנתי איך מישהו יכול לנשק ככה. הוא נישק אותי, כאילו אין מחר. אהבתי
את זה. אבל לא כמו שאני אוהבת את עומר. והרגשתי שבשבילו, אני אעשה הכל.
אך את הנשיקה המתוקה ונהעימה הזאת, קטע מישהו מהצד "אהמ." עמד שם זקנצ'יק
עם שערות לבנות, לבוש בחולצה עם פרחים קייצית ומכנסי ברמודה, נראה בדיוק
כמו מוכר ארטיקים בים.
התנתקנו והמציל הסתכל על הזקן והזקן עליו. "חכי פה, אני כבר חוזר" אמר לי והלך עם הזקן לחדר הסמוך.
הרגשתי שזה הרגע. זה הזמן.
***
אמנדה-
"אז ככה... הייתה לי חברה, כאילו עדיין יש.. טוב אני לא אכנס לזה. יש לי חברה בלונדון, הכרתי אותה כשנסעתי לשם עם אבא שלי להכיר את אישתו, כמו שאת יודעת ההורים שלי גרושים, לאבא שלי יש אישה.
הכרתי אותה שם והתאהבנו ממש." הוא אמר והפסיק לרגע, השפיל את מבטו.
הייתי בהלם. לא ידעתי מה לומר. אבל לא התרגשתי מזה שהוא הפסיק.
"כאילו, זה ההסבר שלך? אתה מספר לי על האקסיות שלך!? שיהיה לי עוד יותר כואב?.. אני לא מבינה.." הסתכלתי הצידה. לא יכולתי להסתכל עליו. פשוט לא יכולתי.
"לא לא. חכי, עוד לא הגעתי, זאת רק הקדמה. ובקיצור.. באתי אליה כל שנה מאז, והיינו מאד מאושרים ביחד.
אבל אז היא הפגישה ביני לבין ג'סי, ג'סי הזאת, שאת מכירה.
ג'סי מאד רצתה אותי, לא הרגשתי נעים כל פעם לדחות אותה. כל הזמן אמרתי לה שאני לא אוהב אותה. ושאני לא אבגוד בחברה שלי. היא הייתה מאד לא מרוצה מהתשובה, אבל המשכנו להתראות, ואפילו נהיינו מין שלישייה כזאת. חברה שלי, ג'סי ואני. חברה שלי לא ידעה שג'סי רוצה אותי, וחשבה שאנחנו ידידים.
ככה עברו השנים ואז ג'סיקה הודיעה שהיא עוברת לארה"ב, לבוסטון.
היא התחילה ללמוד בבית הספר שלי, והתחברנו מאד. שמתי בצד את זה שהיא אוהבת אותי ורוצה אותי, והתייחסתי אליה כידידה לכל דבר.
אבל היא קיבלה את הרושם אחרת ממני, והיא לקחה את זה רחוק. שכבתי איתה.
ובגלל האירוע המצער הזה, לא יכולתי לראות את הפנים של חברה שלי שמחכה לי בלונדון כל שנה בקיץ, ולכן לא טסתי אליה.
היא שלחה לי מכתבים, וניסתה לטלפן אליי, אבל לא עניתי. כך זה היה שלוש שנים. שלוש שנים היא חיכתה לי.
ואז החלטתי לה לנסוע אליה ולספר לה הכל.
כמובן שהקשר בינה לבין ג'סיקה התנתק לחלוטין. ומאד הצטערתי על כך, שזה היה בגללי.
אבל חברה שלי העריכה את הכנות שלי וסלחה לי על כך ששכבתי איתה ואפילו על זה שלא באתי וביקרתי אותה שלוש שנים ברציפות. לא הבנתי מאיפה כל הטוב הזה שלה מגיע. מאד הערכתי אותה וחזרנו להיות כמו פעם.
אך בשנתיים האחרונות לא טסתי אליה, כי הייתי עם ג'סי.
בטח את שואלת את עצמך, איך עזבתי את החברה שלי שם בלונדון, שכ"כ אהבתי, והלכתי פתאום לג'סי.
אז ככה, מתישהו אחרי זה אני וחברה שלי רבנו, ריב גדול, ריב שלא נגמר אחרי יומיים או שלושה.
זה הפך להיות ריב שלא דיברנו לפחות חצי שנה. ובאותו זמן, ג'סיקה ידעה שזה הזמן לפעול.
היא הייתה לצידי, ניחמה אותי, ופיתתה אותי.
ואני נפלתי בפח. פשוט ככה. נפלתי לידיים שלה. ולא יכולתי להשתחרר.
לאחר מכן דיברתי עם חברה שלי בטלפון ואמרתי לה שאני מצטער אבל אני לא יכול לבקר אותה השנה כי אני חוסך כסף.
זה היה תירוץ מאד מאד עלוב, אך כמו שהיא, תמימה וסלחנית, היא סלחה והאמינה.
וכך שיקרתי לה, הייתי עם ג'סי והיינו מאד מאושרים, כל שנה הייתי ממציא לחברה שלי בלונדון תירוץ אחר, ואיך שהוא חייתי עם השקר הזה. לא יודע איך.
ואז .. ג'סיקה עזבה אותי. ואת הגעת.
את הגעת בדיוק בזמן וגרמת לי לשכוח את ג'סי. לא ידעתי מה לעשות עם החברה שלי שמחכה לי בלונדון כ"כ הרבה זמן, אז החלטתי להדחיק אותה פשוט. זה הפתרון הכי קל.
הייתי כל כך מאושר איתך, יותר מכל אחת שהייתי איתה עד היום. יותר מג'סיקה זה בטוח, יותר מהחברה שלי.
את לא יודעת אילו רגשות אני חש כלפייך. אלו רגשות שאני אפילו לא יכול לתאר. רגשות עזים שאי אפשר להסביר אותם במילים. אני לא רוצה שתלכי, אמנדה.. בבקשה..." הוא אמר והתקרב אליי.
הייתי בהלם, כל הזמן הזה שהייתי איתו.. בעצם הייתה לו חברה אי שם בלונדון. לא האמנתי למשמע אוזניי.
התעששתי "זה לא מסביר למה בגדת בי.." אמרתי
הוא התעשת גם ואמר "אוה. שכחתי את החלק הזה.."
הוא המשיך
"כל הזמן שהייתי איתך, הייתי בקשר עם החברה שלי." הוא השפיל מבט ועצר לרגע.
"ואני כ"כ מטצער על זה.. אבל.." הפסיק שוב, הרגשתי שעומדות לו דמעות בעיניים שמתחננות לפרוץ החוצה. אבל הוא החזיק אותן בפנים.
"ג'סיקה ידעה שאנחנו עדיין בקשר כשהייתי איתך, והיא פתאום רצתה אותי בחזרה. אמרתי לה שהיא לא יכולה לשחק בי, ואני לא היויו שלה ובטח לא עכשיו, שאני מאוהב יותר מתמיד, המילים האלו שברו אותי והיא איימה שהיא תגלה לחברה שלי בלונדון את כל האמת עליי ועליה ועליי ועלייך. היא אמרה שהיא תגיד לה הכל. הכל! שכל השנים שיקרתי לה, שכל השנים מכרתי לה תירוצים.
אמנם, חברה שלי סלחנית ותמימה. אבל היא לא סלחנית ורחמנית עד כדי כך כדי לסלוח לי על מעשים נוראיים כאלה..
לא יכולתי לפגוע בחברה שלי. והתנאי היחיד שאמרה ג'סיקה שהיא לא תעשה את זה, זה שאני איהיה איתה ואפרד ממך.
אני מצטער אמנדה, כ"כ כ"כ מצטער...."
הכל הסתדר לי, ידעתי שהוא לא משקר, הרגשתי שהוא לא משקר.
התקרבתי אליו, ונישקתי אותו. נשיקה ארוכה ארוכה ומתוקה.
מצטערת אם הסיפור של בנרדון יצא ארוך מידי. אבל הרגשתי שזה כך צריך להיות.. (: מקווה שאהבתם . 
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: