לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

A Butterfly Without Wings


שטויות שלי. כתיבות שלי. מקום שלי.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      




הוסף מסר

8/2008

שנה.


לפני שנה עברתי טסט.

לפני שנה טסתי עם חברות ללונדון.

לפני שנה בכיתי כמו תינוקת כשנפרדתי מההורים.

לפני שנה היינו ביחד, מאוהבים ומאושרים.

לפני שנה הייתי אחרת. לגמרי אחרת.

 

איך כבר שנה? אני זוכרת את זה שכשהמטוס המריא הסתכלנו אחת על השנייה "בנות, אתן קולטות שאנחנו בדרך ללונדון? שזה באמת קורה?" לא האמנו בהתחלה. 4 חודשים תכננו והתעצבנו ורבנו וכמעט ביטלנו את הכל ברגע האחרון ואחרי 4 חודשים זה באמת קורה. התרגשנו כפליים. מעבר הטסט היה מבדר כי 800000 אנשים בדקו אם עברתי וכשנודעה הבשורה כל האנשים בשדה ידעו שעברתי=] נהנתי כ"כ באותו היום. צחקנו ונלחצנו ופחדנו ורצנו ובכינו והתרגשנו ושמחנו.

 

אני לא יכולה להגיד אם לפני שנה הייתי מאושרת יותר או פחות. כ"כ הרבה דברים קשים ובערך בונים קרו השנה. הפריצה שהשפיעה עליי כ"כ, המוות של החברה, המוות של הידיד, הפסיכומטרי המזעזע שיצא (אבל יש סיבה לזה..), הכלבה הראשונה שבאמת נקשרתי אליה כ"כ, הקרבה המחודשת של המשפחה המצומצמת בעקבות מה שקרה, עבודה שאני ממש לא אוהבת אבל הסתגלות אליה. המון דברים שכשחושבים עליהם, הם פגעו בי כ"כ, בכיתי הרבה מאוד אחרי שהם קרו. אבל כל הדברים האלה חיזקו אותי במובן מסויים. אחרי הפריצה גיליתי שיש בי אומץ מסתתר איפשהו מתחת לכל הילדה הקטנה, למדתי להתמודד עם מוות של אנשים קרובים וגם כאלה שלא כ"כ קרובים, להתמודד עם האכזבה מעצמי שעד עכשיו לא עברה לגמרי.

השנה וחצי האחרונה הייתה משמעותית מאוד. דברים חדשים שלמדתי, התמודדתי, עשיתי, עברתי ולא הכל מאותו תחום. כל אירוע מתחום אחר. 

 

השנתיים הקרובות יהיו גם משמעותיות. שנתיים וקצת. צבא. אני מחכה לרגע שזה יגיע. להתרחק מהכל. אולי להתחיל מחדש. אולי זה מה שיעודד. אבל הגעגוע ישבור אותי. הגעגוע למשפחה, לחברות, לחברים, לכלבה. מצד אחד אולי זה יחזק אותי והתקופה הרעה הזו תעבור אבל מצד שני זה יכאיב לי יותר. אבל לא כזאת שיכולה להיות מחוץ לבית יותר מידי. לא כזאת שיכולה להעביר את היום בלי לדבר עם ההורים או עם החברים. אני לא כזאת שיכולה להסתדר בקור, בתנאי טירונות. אני צריכה את הבית, את המיטה, את החיבוק והנשיקה של אמא לפני השינה. אומנם לאוכל ביתי אני לא אתגעגע כי אין כזה כ"כ. אבל למקדונלדס, פיצריות באזור וכו' אני אתגעגע. אני מפונקת. אני לא יודעת מה זה תנאי צבא. אני מתקשרת להתייעץ אם אמא שלי עדיין, גם אחרי גיל 18, אם להתקשר לבוס שלי להגיד לו שאני חולה ושאני לא מגיעה. אם אחרות עברו את זה, גם אני אעבור. למרות הפינוק ולמרות הביישנות ולמרות הכל.

 

מה שנשאר לעשות זה לסיים את העבודה חודש הבא. לעבור את הפסיכומטרי והפעם בציון מספק הרבהההההההה יותר. להתגייס ולא להשבר כבר בהתחלה. יש לי עוד 4 חודשים להתרגל לרעיון שאני מתגייסת אז אני אהיה בסדר עד אז.

 

 

נתראה בעדכון הבא,

שבוע טוב,

לילה טוב,

יום טוב,

בוקר טוב,

אני =]

 

 


 

נכתב על ידי Me - Natalie=] , 9/8/2008 21:57  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי:  Me - Natalie=]

בת: 34

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMe - Natalie=] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Me - Natalie=] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)