שרון פה ^^

עם פרק!!

אז... נתחיל?

פרק 3

בפרק הקודם:

ביל התעורר, טום עדיין ישן.

הוא חשב לעצמו שניה, קם, התקלח, התלבש ויצא מהחדר.

"היי, נכון היו פה הילדים שדיברנו איתם אתמול?" שאל ביל.

"כן" אמר הפקיד.

ביל: "אז...מה מספר החדר שלהם?"

פרק 3

פקיד: "אני מצטער, אבל יש לנו מדיניות של דיסקרטיות".

ביל: "נו, בבקשה?"

פקיד: "אתה יודע מה? בתנאי אחד"

ביל: "מה?"

פקיד: "שתיתן לאחיינית שלי חתימה, היא מאוד אוהבת את הלהקה שלך"

ביל: "אין בעיה! יש לך דף?"

פקיד: "כן, הינה, קח", הוא אמר, תלש דף מהפנקס, הוא עט מהכיס והושיט אותם לביל.

ביל: "אתה רוצה שאני ירשום לה הקדשה?"

פקיד: "כן, תרשום לנעמה"

ביל: "אין בעיה, קח", הוא אמר והושיט לפקיד את הדף החתום.

פקיד: "תודה רבה! אני חושב שתראה אותה שהופעה שלכם, היא כבר הזמינה כרטיס. ותגיד, אולי את רוצה לפגוש אותה מחר? היא באה לבקר אותי פה בעבודה".

"בסדר", אמר ביל במהירות, שלא ממש הקשיב לדברי הפקיד. "עכשיו אתה יכול להגיד לי את מספר החדר?"

פקיד: "כן, הם בחדר מספר 264".

ביל: "מה באמת? זה רק 3 חדרים מהחדר שלנו! וזה בקומת הסוויטות!"

פקיד: "כן, ההורים שלהם הזמינו להם חדר בהפתעה"

ביל: "אוקיי, תודה רבה!"

ביל הלך וחיפש את חדר 264.

"הינה!" אמר ביל בקול מבלי ששם לב.

הוא דפק בדלת.

שחר, שרון וערבה עדיין ישנו.

רק ערבה התעוררה מהדפיקות בדלת.

היא הלכה בעייפות לעבר הדלת, סובבה את המנעול ופתחה את הדלת. היא ראתה את ביל מולה.

בום!

ערבה נפלה על הריצפה והעירה את שרון ושחר.

"מה קרה פה?!" צעקה שרון לעבר שחר

"אני לא יודע! הרגע התעוררתי!" שחר ענה לה

שניהם קמו במהירות ורצו לעבר הדלת.

הם ראו את ביל יושב על הריצפה ליד ערבה.

שחר: "ביל, מה אתה עושה פה?!"

ביל: "אממ... סתם, חשבתי שזה החדר של גוסטב וגיאורג", הוא שיקר בלי להניד עפעפ.

שחר: "אעאע!! ערבה!"

שחר רץ לערבה במהירות כאילו לא התעורר רק עכשיו.

"ערבה, תתעוררי! ערבה...!" שחר נתן לה סטירות קטנות על הלחי.

ערבה פקחה את עיניה וראתה במטושטש את ביל, ו...

בום!

ערבה שוב התעלפה. שחר היה כבר מיואש.

שרון: "ביל, באיזה חדר אתם?"

ביל: "267, אני וטום ביחד, ועכשיו שאני רואה שגוסטב וגיאורג לא כאן, אז הם בחדר 268."

שרון: "אה, טוב"

שחר: "היי! הינה ערבה מתעוררת,שוב. ביל נראה לי שכדאי שתזוז מטווח הראיה שלה"

ביל: "כן, אני כבר אלך לחדר שלי..."

שחר: "אוקיי, ביי... תבוא מתי שבא לך!"

ביל: "תודה, ביי!"

- - - - -

גיאורג וגוסטב עדיין ישנו. פתאום הטלפון צלצל.

גוסטב התעורר ראשון.

"הלוו", הוא אמר בקול חרישי ועייף.

זה היה טום בטלפון.

טום: "הערתי אותך?"

גוסטב: "אממ... בוא נחשוב... כן! מעצבן אחד..."

טום: "מצטער, אבל, ראית את ביל אולי? הוא נעלם לפני שהתעוררתי..."

גוסטב: "לא... אולי הוא הלך לאכול"

טום: "לא, הינה הוא נכנס, סליחה שהערתי אותך, ביי" . הוא אמר וניתק לגוסטב בלי כוונה בפרצוף.

- - - - -

טום: "איפה היית?"

ביל: "הלכתי לבר, שתיתי קפה."

טום: "אבל יש לנו פה מכונת קפה..."

ביל: "אה, כן, לא ראיתי"

טום: "ביל, הכל בסדר איתך?"

ביל: "כן", אמר וחייך חיוך מזוייף לעבר טום.

- - - - -

ערבה: "וואו, מה קרה לי עכשיו?"

שחר: "התעלפת פעמיים"

ערבה: "מה? למה?"

שחר: "כי ביל היה פה אולי?"

ערבה: "מההה? למה לא אמרת לי הפעם?"

שרון: "כי התעלפת אולי?!"

ערבה: "אה, למה?"

שחר: "עזבי... איך את מרגישה?"

ערבה: "יש לי קצת סחרחורת, אבל בסדר"

שרון: "וואי שחר, אני לא מאמינה ששוב ראינו אותו!"

שחר: "כן! זה היה מדהים! למרות שהוא נראה מוטרד..."

שרון: "כן, אתה צודק. עובר עליו משו."

- - - - -

טום: "ביל אתה בא לארוחת בוקר?"

ביל: "כן אבל רגע, אני לא מוצא את הפלאפון שלי! תעזור לי למצוא אותו!"

טום: "אולי הוא מתחת למיטה?"

ביל: "לא, כבר בדקתי"

טום: "אז תחפש אחר כך, אנחנו מאחרים לארוחת בוקר"

ביל: "עוד לא הבנתי למה לא מביאים לנו אוכל לחדר!"

טום: "כי דייויד אמר ש..."

ביל הפסיק את טום באמצע ואמר: "דייויד אמר, דייויד ביקש, דייויד רצה... הוא מעצבן אותי כבר! אני רוצה להחליף אותו!"

טום: "השתגעת?! אי אפשר להחליף אותו! טוב אפשר, אבל זה סתם בעיות עכשיו, עזוב."

ביל: "טוב, קדימה בוא נילך לאכול, אני גווע."

- - - - -

שחר: "ע-ר-ב-ה! נו כבר! צאי מהמקלחת! אנחנו מאחרים לארוחת בוקר!"

שרון: "וואו כמה זמן לוקח לה!"

שחר: "טוב ערבה אנחנו יורדים למטה, תבואי לבד כבר!"

ערבה: "טוב! ביי כבר! קרציות..."

שחר: "שמענו אותך!"

שחר ושרון יצאו מהחדר.

- - - - -

גוסטב: "נו גיאורג תחפש את השרשרת אחר כך!"

גיאורג: "לא! אתה יודע שאני לא זז מטר בלי השרשרת!"

ביל וטום נכנסו לחדר.

טום: "נו... אתם מוכנים?"

גוסטב: "לא, כי גיאורג החננה הזה מחפש את השרשרת הדבילית שלו!"

גיאורג: "היא לא דבילית ואני לא זז בלעדיה!"

ביל: "טוב אנחנו יורדים לאכול אתם באים?"

גוסטב: "כן"

גיאורג: "לא!"

טום: "טוב, אז ניפגש למטה!"

גיאורג: "ביי!"

גוסטב, טום וביל יצאו מהחדר והלכו למעלית.

שחר ושרון יצאו גם הם לכיוון המעלית.

ביל, גוסטב, טום, שחר ושרון נפגשו ליד המעליות.

שחר ושרון נכנסו למעלית אחת והשאר לשנייה.

- - - - -

ערבה יצאה מהמקלחת, התלבשה, שמה עיפרון שחור ויצאה מהחדר.

- - - - -

גיאורג מצא את השרשרת ויצא מהחדר.

ערבה: "היי"

גיאורג: "היי", ולא התייחס כל כך.

שניהם הלכו בנפרד לאותה מעלית.

גיאורג: "היי! זאת את משלושת הילדים בחנייה!"

ערבה הסמיקה ואמרה: "כן"

גיאורג: "את ממש ממש יפה..."

ערבה הייתה כבר ממש אדומה ואמרה: "תודה רבה, גם אתה יפה לדעתי..."

המעלית נפתחה ו...

המשך יבוא...

אז... תגובות? הפצצות? הערות? משו?

בשמחה...=]

33333333>

ספויילרים? בוודאי...

בואי, מהר!

לא! אני לא מוכן לזה!

אז, מה קורה?

דייויד, מה קרה פה עכשיו?

אני מקווה בשבילך!

ברגע זה החלטתי.... 10 תגובות - פרק!

פרק 2

בפרק הקודם...:

שרון: "איפה אני?"

שחר: "את באוטו, אל תדאגי, לא קרה לך כלום... אפילו לא התעלפת!"

שרון: "אז מה קרה?"

ערבה: "מעריצות שהיו מאחרורייך דחפו אותך ונפלת ואחרי כמה זמן קמת... דיברנו איתך אחרי ההופעה, את פשוט נרדמת עכשיו באוטו. היית בסדר ושמעת הכל, פשוט לא ראית.

שחר: "ונראה לי שגם הזיכרון של התקלקל! כי אם את לא זוכרת, תפסת גם מפרט וגם מגבת של טום... איזה כיף לך!"

שרון: "באמת?! וואי אני לא זוכרת כלום!"

ערבה: " חחח זה מה שקורה ששותים 5 בקבוקי קולה לפני ההופעה! את יודעת שזה משכר! אמרתי לך להפסיק!"

שרון צחקה.

"לאיזה מלון נוסעים?" שאלה שרון, שגם את זה לא זכרה.

"למלון דיוויד משהו... " אמר שחר

"אוו!! ממש כואב לי הצוואר!!" אמרה שרון בכאב.

"אהה כן, סליחה, זאת אשמתי, ניסיתי לעשות לך מסז'..." אמר שחר

"אתה ממש גאון..." אמרה שרון ונתנה לו דחיפה קטנה.

האוטו נכנס לחנייה של המלון, כולם היו בשקט, עד ש..

פרק 2

כולם בהו באוטו שעמד בחנייה, "..א..אנ..אני..ל..לא..מא...מינה..." אמרה ערבה שבקושי הצליחה לדבר.

מהאוטו יצאו 3 אנשים עם מצלמות ומקרופונים, ואחריהם יצאו 4 נערים.

"אני לא מאמין! זה טוקיו הוטל!!!" צעק שחר.

שרון צרחה.

"וואי את תקרעי את מיתרי הקול!" אמרה ערבה.

"בואו נצא! מהר!" אמר שחר.

שרון יצאה ראשונה, אחריה ערבה, ואז שחר.

הנערים הסתכלו עליהם, וחייכו.

שחר שרון וערבה החלו לרוץ לעברם.

הם היו מטר מהלהקה, והשומרים עצרו אותם.

"נו בבקשה, אנחנו רק רוצים חתימה" אמר שחר באנגלית.

השומר הסתכל על הלהקה במבט של שאלה,

"בסדר, הם רק שלושה" אמר ביל באנגלית כדי שגם הילדים יבינו.

הם כל כך התרגשו, הם ביקשו מהם חתימות עם הקדשה, הם ביקשו להצטלם איתם, ופשוט הכל.

ערבה שמרה על שרון, כדי שלא תקפוץ על טום במקרה.

שרון חשבה בליבה שזה היום הכי מאושר בחיים שלה.

כל היום היא לא הפסיקה לחייך.

היא הסתכלה על טום ואמרה בלב, "זה הילד שאני רוצה לראות כבר שנה , יותר מכל דבר אחר!"

פשוט חלום שהתגשם.

בזמן שביל חתם לערבה , גוסטב חתם לשחר, וטום חתם לשרון, דיוויד הגיע.

- - - - -

"מה זה צריך להיות??" שאל דיוויד ברוגז את זאקי השומר.

"ביל אמר שזה בסדר, כי הם רק שלושה..."אמר זאקי.

דיוויד: "ביל?"

ביל: "כן, אחרי הכל, הם רק שלושה"

דיוויד: "טוב אבל שיהיה מהר!"

ביל: "כן, כן".

שחר שרון וערבה חיכו עד שכולם יחתמו לכולם, כולם יצטלמו עם כולם, ואז זאקי הרחיק אותם.

הנערים חייכו אליהם, והלכו.

שחר שרון וערבה נכנסו למלון.

- - - - -

ערבה: "טוב אני הולכת להביא את המפתח של החדר". אמרה והלכה לכיוון דוכן הקבלה.

שחר: "אז, שרון, היה כיף?" והרים גבות...

שרון: "כן! זה היום הכי מושלם שהיה לי בחיים!"

שחר צחק...

ערבה חזרה עם המפתח, והיא ושחר התחילו ללכת לכיוון המעלית, הם ראו ששרון

לא לידם.

"את לא באה?!" שאל שחר.

שרון: "אני כן, אני פשוט רוצה לשתות משהו, יש פה מכונות משקאות, אני כבר יבוא..."

"בסדר, אני בחדר 264!" אמרה לה ערבה, והיא ושחר הלכו לכיוון המעלית.

שרון הלכה לכיוון מכונות המשקאות, לפתע היא שמעה מישהו מדבר.

"לא טום, אני לא מוכן שתיקח איתך מעריצה לחדר!", היא שמעה את קולו של דיוויד שהשתלב עם רעש

המעריצות בחוץ.

טום:" אבל למה? אני רק רוצה..."

"לאאא!!" הפסיק אותו דיוויד.

טום: "אוף..."

שרון כמעט התעלפה בפעם השניה, היא פתאום קולטת שכל המעריצים בחוץ, והיא בפנים.

היא רצתה להתקשר לשחר וערבה, אבל משהו עצר אותה.

- - - - -

היא הייתה מאוד מבולבלת, ופתאום היא מסתכלת אחורה ורואה את שחר יוצא מהמעלית.

שחר: "נוו שרון?! מה נסגר איתך?!"

שרון לא יכלה לדבר, היא רק הצביעה לכיוון הלהקה.

שחר היה המום, הוא לא יכל לדבר.

הוא הסתכל על ביל, וביל קלט את מבטו של שחר.

ביל חייך קצת והשפיל את מבטו לכיוון מעריצה נמוכה, וחייך את החיוך המזוייף.

שחר רצה לספר לשרון, אבל שתק.

שרון חייכה מאוד עכשיו, כי בדיוק הלהקה נכנסה למלון.

ביל הצביע על שחר ואמר בגרמנית: "היי! זה הילדים שהיו בחנייה מקודם!"

טום: "כן, זאת הילדה שכמעט מתה כשראתה אותי..."

ושניהם צחקו.

- - - - -

הלהקה התקרבה לשחר ושרון וביל התחיל לדבר באנגלית: "היי, אתם הילדים שהיו בחנייה מקודם..."

שחר: "כן, מה נישמע?"

ביל: "עייפים..."

שחר: "טוב אז אנחנו לא נפריע לכם...בואי שרון, נלך לראות מה ערבה שברה בחדר..."

ביל וגיאורג צחקו.

שחר ושרון נכנסו למעלית בזמן שדיוויד הלך להביא את המפתחות לחדרים.

שחר: "וואי, הם ממש מדהימים!, זאת אומרת, הם ממש נחמדים!"

שרון: "כן...", שלא כל כך הקשיבה לשחר.

שחר: "מה קרה שרון?"

שרון: "כלום, פשוט, זה ראה כאילו הם ממש מחבבים אותך, ואותי לא..."

שחר: "אויש, נו איזה שטויות, הם לא מכירים אותנו בכלל".

שרון: "טוב, נו אולי אתה צודק, אני פשוט נורא עייפה, בא לי לישון"

שחר: "כן גם אני..."

שרון: "מה גם את עייפה מאוד?", שחר נתן לשרון מכה בכתף ושניהם צחקו.

- - - - -

 ערבה ישבה על המיטה וכששחר ושרון פתחו את הדלת ערבה פצחה בצעקות: "איפה הייתם?! נורא דאגתי!!!

מה הקטע שלכם!?!?!?"

שחר ושרון חיכו והתחילו לספר מה קרה.

 - - - - -

"טוב ביל, אתה וטום חדר 267, וגוסטב וגיאורג אתם חדר 268 , ואני חדר 269 ,תשתדלו לא לשוטט

יותר מידי, ולא לדבר עם יותר מידי אנשים!"

טום: "מה? למה אנחנו לא בחדר אחד כל אחד לבד?!"

דיוויד: "כי זה מלון מבוקש מאוד"

ביל: "כן, כן, יאללה טום, על הגב!"

טום: "אויש נו מה?! עוד פעם?!"

ביל:" מה לעשות?! התערבנו ואני ניצחתי...!"

טום היה 'עצוב'.

- - - - -

"מהההההההההההההההה? אני לא מאמינה! למה לא ספירתם לי!?!" צעקה ערבה.

שחר: "כי לא היה נעים, דיברנו איתם, ופתאום לשלוף טלפון?! לא נעים..."

שרון: "אבל אל תדאגי, אנחנו אשכרה באותו מלון! את קולטת?!"

ערבה התרככה קצת ואמרה: "כן, אני לא מאמינה!!"

- - - - -

ביל: "תגיד, נראה לך שכדאי שאני ילך לדבר עם הילדים האלה? הם ממש נחמדים..."

טום: "לא יודע מה כדאי, אבל בטח שלא היום, ומה שבטוח, אל תשאל את דיויד!"

ביל: "אה באמת?! טוב שהזהת אותי הייתי ממש בדרך לרוץ לספר לו! הוא ממש מתחיל לעלות לי על העצבים...!"

טום: כן,כן, לילה טוב..."