מחשבותייה של משועממת אלמונית
"התביעה להיות נאהב היא מן החוצפות הגדולות ביותר." |
| 11/2008
יהיה זיכרך ברוך. תקווה נעלמת- 13 שנים לרצח יצחק רבין.
יצחק רבין. יש כל הרבה דברים שאני יכולה לכתוב על יצחק רבין.
הייתי בת 5 כהכל קרה. אני לא זוכרת הרבה. רק הרבה בכי. צעקות. ושתיקות.
אני לא יודעת אם אני חושבת כמוהו. אני חושבת שלא.
אבל הוא היה בנדם גדול. הוא היה אבא, בעל, סבא, שר וראש ממשלה דגול. אין כמוהו וגם לא יהיה. הוא היה הסיכוי היחיד. פיסת התקווה. והוא איננו בגלל איזה בן זונה שחושב שהוא יודע יותר טוב מכולם ועושה טוב לכולם. אני רק מחכה ליום שבו יגאל אמיר ימות. אני מחכה ליום שבו אני יבוא לקבר שלו. וירק.
אני מקווה שיגאל סובל מאיסורים איומים. ושירקב איתם בתוך עצמו עד נשימתו האחרונה. למרות שאני יודעת שזה לא נכון. זה מה שאני מאחלת לו.
אני כועסת עליו כל כך. על אמיר. ועל רבין. שהשאיר אותנו כאן לבדנו. אני תוהה. אם ואם ואם. אם הוא לא היה נרצח. אם הוא היה יודע על מה שהולך לקרות. אם היה שם את האפוד.
אני מקווה שהוא שמח כל פעם כשכל מדינת ישראל מתאגדת לזכרו. ומצדיעה לו. הוא כל כך ראוי. הכי ראוי. אני רק מקווה שנוכל להסתדר בלעדיו. ושמדינת ישראל תראה אדם שמתקרב להיות אדם דגול כמו רבין.
"לא נשכח, ולא נסלח" ,"חבר אתה חסר".
יהיה זיכרך ברוך. תקווה נעלמת.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: