מחשבותייה של משועממת אלמונית

"בוקר טוב!" צעקה המורה לעברי לאחר שנרדמתי באמצע שיעור ביולוגיה.

קפצתי. וספרי נפלו על הרצפה, כולם צחקו.

חוץ ממנו. הוא קם והרים את הספרים שלי.

"תודה" לחשתי.

הוא הסתכל בי וחזר לבהות בספר הלימוד.

מיקדתי את עייני בו לכמה שניות ובהיתי בלוח, משועממת.

הצלצול נשמע ועדר ילדים יצא מדלת הכיתה, הוא נשאר במקומו.

סובבתי את הכיסא עליו וניסיתי לראות מה בעיניו, אך הוא התחמק ממני ונעץ את מבטו ברצפה.

"מה קורה לך ?" שאלתי חסרת אונים

הוא הרים את מבטו בחדות , ומבטו עורר בי צמרמורת לרגע

"המורה !"

"מה ?" שאלתי בבלבול

הוא קם במהירות ורץ לעבר הכביש הראשי. רצתי אחריו.

"מה קרה ?!" צעקתי עליו. הוא לא ענה רק רץ הישר לעבר מגרש החניה.

גשם החל לרדת. המורה לביולוגיה הייתה בדיוק בדרכה להיכנס אל מכוניתה כדי לנסוע הביתה

 תום רץ אליה ואז נעצר. היא הופתעה ושאלה " מה קורה כאן ? תום, מה אתה עושה ?"

"אסור לך לנסוע הביתה."

"מה ? אל מה אתה מדבר ?" גשם התחיל לזעוף עלינו

"אני... אני צריך תגבור"

"אם אתה צריך תגבור אז נדבר על זה מחר, וחוץ מזה לפי המבחן אתה לא צריך שום תגבור, בסדר ? אז בוא לא נעמוד פה סתם בגשם ."

הוא תפס לה ביד. "בבקשה, תעזרי לי ! "

"בסדר, בסדר. בוא מהר נכנס לבית הספר רק לא לעמוד בגשם הזה."

הייתי מבולבלת מתמיד. ממתי תום צריך תגבור ? ולמה זה כל כך חשוב לו ? ולמה הוא נזכר בזה באותו הרגע ?

שאלות מלאו את ראשי. והייתה רק דרך אחת להיפתר מהן.

בשעה 5 וחצי צלצלתי הדלת ביתו של תום.

לאחר כמה דקות פתח את הדלת בחור מוזר ומטונף, בעל שיער ארוך אסוף בקוקו, בגדיים סמרטוטיים ועיינים אדומות.

"אמ. באתי לתום."

הוא בהה בי לכמה שניות

ואז צעק והבהיל אותי מעט. " תום !"

שמעתי צעדים מתקרבים, והינה הוא היה שם .

בלי חולצה, כל-כך יפה , נוגע בשערו, ושואל :" אלי ?"

הנער השני נכנס לבית, ותום אחז בדלת ושאל עוד הפעם :"מה את עושה פה ?"

"אני חושבת שאתה חייב לי משהו"

"אני לא חייב כלום לאף אחד" הוא ירה.

"אני מדברת על הסבר"

הוא הסתכל בי כמה שניות, נאנח וסגר את הדלת.

הופתעתי, התכוונתי לחזור חזרה הביתה ואז הוא יצא מהדלת לבוש חולצה  ונעלי ספורט.

הוא החל לנוע לכיוון כלשהו.

"מה ? אנחנו הולכים לאנשהו ?"

הוא חיכך בגרונו לחיוב.

הלכתי אחריו עד שהגנו לחורשה, חורשה גדולה.

הוא המשיך לנוע ולנוע בה עד שהגענו למקום בו לא ראינו יותר את העיר, או שום זכר למשהו מלבד עצים ודשא.

"מה אנחנו עושים פה ?" שאלתי מתנשפת

הוא התיישב וענה בלחש לאחר כמה רגעים : "כאן היה החלום הראשון שלי "

התיישבתי גם אני ושאלתי : " על מה אתה מדבר ? איזה חלום ?"

לפני בערך 3 שנים, אחרי שסבתא שלי נפטרה, הייתי בא לפה הרבה, נהניתי להיות רחוק מהכול, לא לראות שום דבר שאני מכיר. פשוט לשכוח מהכול.

הסתכלתי עליו בעיינים בוהקות.

"שכבתי כאן ופתאום ראיתי את גבי השומר מאיים על מישהו, ראתי פיצוץ גדול..."

הוא דיבר בשקט, מנסה להזכר.

"לא ידעתי מה לעשות, החלטתי לגשת לקניון בכל מקרה, הגעתי לשם לאחר חצי שעה, זה היה מאוחר מידי, המחבל התפוצץ, וגבי ועוד 5 אנשים נרצחו, בדם קר."

עייני החלו לדמוע. חיבקתי אותו.

לפתע הוא גיחך מעט, "מה ?" שאלתי אותו

"ההורים שלי, הם תמיד היו כאלו מוזרים, לא הרשו לי לצאת החוצה , לא ללכת לים , הם תמיד כל-כך פחדו ממשהו" החזקתי בידו.

"כשהם מתו, הרגשתי שמשהו רע קרה. הייתי בבית לבד. וסבתא שלי באה לבשר לי שהם נפלו מצוק, "נפלו מצוק" הוא גיחך "איזה דרך זאת למות ?"

"בכל מקרה , גיליתי, ש.. אני יכול לראות את העתיד."

"אתה... בטוח ? יכול להיות שזו סתם הייתה הרגשה ... צירוף מקרים?"

"לא , אלי. זאת לא הייתה הפעם היחידה וממש לא האחרונה, זה קורה כמעט כל יום, לפעמיים זה על חיים ומוות, ולפעמיים סתם איזה ציון שמישהו יקבל בהיסטוריה...אבל זה מתגשם."

לא ידעתי מה לעשות, להאמין לו, או לא, לרחם עליו או להתקשר לבית החולים לחולי נפש.

פתאום הוא תפס אותי בשתי הכתפיים ואמר : " אסור לך לספר לאף אחד. לאף אחד, אתה שומעת ?"

הנהנתי. "היה לך פעם חיזיון עלי ?" הוא חשב לרגע "לפני הרבה זמן, רק אחד , חלמתי שישבת ליד איש אחד, הוא נראה כמו הומלס. נתת לו אוכל, ואז כשקמת הוא גנב לך את הארנק. זה קרה ?"

חייכתי. "חשבתי שהארנק הלך לאיבוד."

"אני יודעת שהתקרבנו רק בחצי השנה האחרונה, ואני מתגעגעת אלייך כל-כך. לשיחות, לנשיקה."

הוא התרחק ממני. "אני לא יכול. אני לא יכול."

"למה לא ?"שאלתי באכזבה  "תביני אלי, אני יכול לחזות את העתיד של כולם. חוץ מאת מי שאני אוהב."

"מה ?" לא הבנתי על מה הוא מדבר

"אף פעם לא ראיתי משהו שקשור למשפחה שלי, או למישהו או מישהי שאהבתי."

"אבל זה בסדר"

"לא !  זה לא בסדר, אני חייב לשנוא אותך, כדי להגן עלייך ! תקללי אותי ! תשפילי אותי ! עכשיו!" הוא נכנס לטירוף. " תום ! די !" תפסתי אותו בשתי ידיו "אתה לא צריך להגן עליי ! מה שיקרה יקרה . ואם אני לא איתך, אין לי חיים..."

"אני כל-כך אוהב אותך. יותר חשוב לי שתהיי בטוחה, מאשר איתי." הוא התקרב אלי

"אני לא מסכימה לזה . אני אוהבת אותך"

התקרבתי לנשק אותו.

"בוקר טוב" צעקה המורה לעברי לאחר שנרדמתי באמצע שיעור ביולוגיה.

קפצתי, וספרי נפלו על הרצפה, כולם צחקו.

גם הוא.