מחשבותייה של משועממת אלמונית

"עכשיו כשאתה יודע כבר הכל,

אתה מחזיר את הלב שנשפך למקום,

מנקה את הדם שמחסה את הריצפה,

מוחא את הדמעות שלי, וגם שלך.

עכשיו כשכל הפאקים כבר בחוץ

נותרה רק המשיכה.

המשיכה שלך להגיד הכל כדי שאני אחייך.

אתה מספר לי את הכאב שלך,

ואומר שהכאב הזה,

רק נמצא כדי שלא יכאב לנו הלחיים מלחייך,

אתה מלטף לי את הפנים,

מחבק אותי ואומר,

שאתה יודע שדברים רעים קרו,

וכנראה דברים רעים גם יקרו,

השאלה היא איך אתה מקבל אותם,

ואני מחייכת , כיאלו אני שומעת את הדברים

האלו בפעם הראשונה.

אני חושבת שאני אוהבת אותך,

כי גם שהדברים שאתה אומר מוכרים לי,

כשאתה אומר אותם,

הם אומרים לי הרבה יותר"