מחשבותייה של משועממת אלמונית
"התביעה להיות נאהב היא מן החוצפות הגדולות ביותר." |
| 3/2009
עכשיו הכל שקט
עכשיו הכל שקט,
שקט מהנה אך מוזר,
שקט שעוזר לך להבין,
מה אתה באמת צריך,
ומה אתה באמת אוהב בחיים.
שקט שגורם לך לשכוח,
שקט שגורם לך לסלוח,
אבל שקט מוזר כזה,
כמו הגאות,
לפני הצונאמי.
ואני לא יודעת, אם
לברוח, או להסתתר.
הוא לוחש לי באוזן,
וזה עושה לי טוב, לדעת שהוא לידי
כשאני מתעוררת בבוקר.
אני לא יכולה להפסיק לחשוב,
על צדדים רעים שעלולים
להתעורר ולשתלט.
עליו וגם עליי.
אני לא צריכה לחפש תשובה,
ואני חושבת שאלו שמחפשים תשובה,
ימצאו את עצמם, מוצאים
ארגז ובו פתק שאין תשובה,
התשובה היא רק החוויות שחוו במהלך החיפוש.
עוד שבוע-שבועיים לנסיעה לחלום.
מפחדת שהחלום יהפוך לסיוט,
מזכירה לעצמי שזה תלוי בעיקר בי.
מזכירה לעצמי שתמיד אפשר להתעורר.
הוא רק מסתכל לי בעיינים, ואני מחבקת אותו
זה מפחיד אותי, מפחיד אותי שאם לא יגיע לו
חיבוק, הוא יסתכל לי בעיינים ויקבל אותו,
ואני אקבל את סליחתו.
לאמון שלי אין סאקנד צ'אנס, הוא או חי או מת.
אז בבוקר מהורר שכזה,
כל מה שנותר לי, הוא להנות : ) , אין על החופש
אני כלכך לא מתגעגעת למסגרת.
אך אני יודעת שאצטרך לחזור לאחת.
אז שיהיה יום מדהים, ותהנו ממה שיש לכם,
במקום לבכות על מה שאין, מניסיון. לולי.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: