מחשבותייה של משועממת אלמונית

אתה צעקת הרבה.

אני בכיתי הרבה.

עד שאתה בכית הרבה.

ואני צעקתי הרבה.

האהבה כל כך גדולה

וכל החוויות שעברנו פתאום התאגדו יחד

ונמחקו אל מול עיניי.

ונשאר רק זיכרון מתוק.

והרגשה מוזרה.

כיאלו משוחררת. אולי יותר מידי

פוחדת ליפול.

מחזיקה את עצמי מלהתקשר ולהתנצל

על כל המילים, כל הצעקות

וכל הדמעות.

איזה מזל שיש לי חברים כאלה טובים.

אמיר, מעיין ושקד : )

אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדכם.

תודה . אני אוהבת אותכם.