מחשבותייה של משועממת אלמונית

להתלונן, לכתוב להיות בדיכאון

אני כבר לא זוכרת מה אני לפני שתהחלתי לכתוב בבלוג

אם מתייחסים לזה באופן שיטחי

לבלוג לא באמת היה השפעה על חיי

לא הקדשתי לו יותר מידי

אבל שלוש שנים

אני קוראת פה דברים שכתבי מזמן ובא לי למות , איזו ילדה אינפנטלית ומטומטמת הייתי והנני כיום.

פשוט מטומטמת

אבל זה בסדר

אבל רוב הדברים, כל הדכאון לא מובאים אפילו בחצי ממה שהרגשתי ועברתי

במסלולים ארוכים ומעגליים של הרס עצמי ודיכאונות בלי סופיים

הפכתי לאדם שאני היום.

ילדה מטומטמת שעוד שנייה גומרת צבא ולא יודעת מה לעשות עם החיים שלה

פעם הייתי אוהבת לעשות תוכניות

עכשיו אני מפחדת

למה לא, אה?

למה לא בעצם, נו באמת כמה זמן אפשר לבכות

טוב בסדר,

המוזיקה עושה לי טוב