מחשבותייה של משועממת אלמונית

זה הסיפור שהכי קשה לי לכתוב.
הוא לא שלי ובגלל זה קשה לי לכתוב אותו. קשה לי אפילו לחשוב עליו.
אם הוא לא היה אמיתי אז זה היה קל יותר.
ובגלל שאף אחד לא מכיר אותי. או יודע שזו אני שכותבת. אני יכולה להוציעת האמת החוצה. האמת שלא סיפרתי אף פעם.

החלק הראשון הוא לא נורא. כי זאת רק ההתחלה...

בוקר טוב גם לך אלה. אמר שי באדישות.
הי. סורי. אני פשוט עייפה. ולא מרגישה כל כך טוב. השבתי
היי. הכל בסדר ? ניסה לתפוס את מבט עיניי שהיה מושלך לריצפה
בטח. חייכתי עליו חיוך קטן ומאולץ.
הצלצול נשמע.
שי העייף עלי מבט אחרון. הנהן קלות .נאנח . והתיישב במקומו.
הבטתי עליו במבט עצוב.
פתחתי את המחברת. אפילו לא חושבת על המורה. על בית הספר...
פשוט מציירת. פנים. פנים מדויקות. חדות. עצובות.
הנחתי את העפרון נהנחת ומרימה מבט . ורואה את שי מסתכל .
החלטתי לחיוך חיוך קטן. ולהסתכל עליו במבט אוהב ומקסים ולהגיד שהכל יהיה בסדר.
לקחתי פיסת נייר. ציירתי עליה לב, וכתבתי :
"אני מצטערת שאני ככה.
אל תדאג הכל בסדר. הכל יהיה בסדר : ) "
העברתי לו את המכתב. הוא קיבל אתו. וחייך בחזרה. אבל גם חיוך צבוע.

היום עבר בשקט. חזרתי הביתה, חזרתי לעצמי, התאפרתי, החלפתי בגדים מבגדי בית ספר, והלכתי לאסוף את שי.
שי הוא ידיד שלי, הידיד הכי טוב שלי. אנחנו מכירים מאז ומתמיד. הוא תמיד שם בשבילי. וגם אני מסדרת לו כל מיני בנות. למרות שהוא לא מבקש ולא תמיד מרוצה מזה. אבל לפעמיים. רק לפעמיים הוא נהנה. משתחרר. ואלי גם יוצאת מזה איזו חברה.

"היי. גבר!" צעקתי לעבר שי
"הופה, אני רואה שאלה השמחה חזרה אלינו" השיב אליי
"יאפ, והיא חייבת ללכת לבר"
" לא ! לא, לא, לא, פליז לא היום" השיב עליי בקול מתחנן
"נוו, די, בבקשה, אני חייבת, אל תגרום לי ללכת לשם לבד " התחננתי בחזרה, עיקמתי את פניי למעיין פרוץ כלבלב מסכן.
"טוב בסדר, אבל צריך להכנס מאחורה היום, כי זה היום של גרי, והוא יודע שאנחנו בני 15."
" לעעע , הוא גם מביא לי אקסטזי, והוא יודע שאנחנו רק בני 15" חייכתי בחיוך שטני ציחקי ויצאתי לכוון המזדרון בעוד משאירה את שי במבט מופתע וצועק בעוד אני סוגרת את הדלת כדי שיתארגן " איך את עושה את זה ? "

הגענו לבר פגשנו שם כמה חברים בכניסה. הם נכנסו ראשונים ואני נשארתי בחוץ ולקחתי מגרי את האקסטזי.
"זאת הפעם האחרונה"
התקרבתי עליו, ולחשתי בעוד אני קרובה עליו מאוד " זאת הפעם האחרונה. כשאני אומרת שזאת הפעם האחרונה".לחשתי לו בחצי רשעות וחצי מתיקות. המשכתי ללכת לעבר כניסת המועדון,
וראיתי ששי מסמן לי לבוא לשולחן בוא ישבו הוא אחיו וכמה חברים.
"דור! נראה טוב ,בייבי... "
"אחחח , אלה , כל פעם שאני רואה אותך, אני צריך לתפוס אותי , ולחשוב, היא קטינה , היא קטינה , היא קטינה !
התקרבתי עליו הנחתי יד על ירכו ואמרתי " אני אולי קטינה אבל נועדת לגדולים , זאת אומרת גדולות." אמרתי , ונהנת מהמבט שלו.
"אווווו. נראה לי שכדאי תעצור את חברה שלך שיי, לפני שדור יגמור פה על כולנו". אמרה שרית ידידה של דור ספק בצחוק ספק ברצינות.
הורדתי את ידי מדור ואמרתי " טוב. אני הולכת לבר. ביי דור " חייכתי עליו
שי הוסיף במהירות : " אני יבוא איתך"
התישבנו על הבר ושי שלף במהירות " אני חושבת שהיא צודקת"
"שני ויסקי עם לימון בבקשה" נופפתי לברמן.
"לא, לא, אני לא" הוא ביטל את ההזמנה.
למה לא ? תשתה קצת, תשתחרר..."
"אלה תעזבי"הוא הסתכל עלי במבט רציני
"אוקי ... " אמרתי "אחד ויסיקי עם לימון"
"מה קרה לך ? בדרך כלל אתה יותר כייפי" אמרתי לו בקול מעט ציני
"אני חושב שהיא צודקת" הוא אמר ברצינות " תודה " השבתי לברמן וקרציתי לו קריצה מהירה.
" על מה אתה מדבר ? מי צודקת ?" שאלתי אותו
"שרית" הוא נאנח " אני יודע שתמיד הייתי כזאת. ואין לי בעיה" הוא החל להתנצל " אבל כשאת ככה ... אם . אח שלי.. "
עצרתי אותו. " תקשיב. אם יש לך בעייה שאני מפלרטטת ככה עם דור. אז תגיד.כי זה סתם. לא יצא מזה כלום.  אתה יודע שאני לא רוצה לפגוע בך. חייכתי אליו. הוא חייך בחזרה ואמר "אוקיי אז לא תתחילו אחד עם השני כל היום , לפחות כשאני בחדר ? "
"לא ... אמרתי. אבל אני יכולה לבקש גם ממך טובה ?"
"בטח ! כל דבר !" הוא השיב במהירות
"תחזור לשבת שם , כי מישהו יכול לחשוב שאנחנו ביחד. צחקתי
הוא צחק גם ואמר " אוקי, אוקי , ואלה. תודה."
הנהנתי לו נפנפתי לברמן ובבקשתי עוד ויסקי עם לימון.
תהפוך את זה לשניים, עלי כמובן. נשמע כל לא מוכר של כבר לא ידוע.
חייכתי והתחלתי את המסע השבוע / יומי של , פלרטוט עם גבר לפעמיים שרק לפעמיים ידעתי את שמו אחרי שיצנאנו משרותי המועדון מזיעים אחרי סקס לא הכי הגייני.

כשתעוררתי הייתי בבית שלי על המיטה עם הבגדים של מועדון ובלי נעלים.
התקשרתי לשי :
"הלו" הוא לחש
"למה אתה לוחש "
"אמא שלי ישנה "
"אהה . אז אתה יכול לצאת החוצה?"
אמא של שי הייתי חולת סרטן , ואבא שלהם , הם אף פעם לא יכרו אותו. אמא שלהם תמיד אמרה שזה לא הסתדר, שהוא לא היה מוכן להיות אבא.
ולשי היו הרבה ימים ולילות של תסכולים ומחשבות אצלי בבית, בעוד אני מועדדת אתו.
"יצאתי, מה קורה ? "
"הכל טוב. קמתי ... ו..... אוי שיט."
"מה קרה ? "
"שכחתי להתקשר לרותם..."
"חחח , ודברי איתי אחרי זה"
"ביי , בייבי "

חיגתי את המספר של רותם חברה שלי , מאומצת , אסייתית והילדה הכי חמודה שאני מכירה אבל ההורים שלה לא מסכימים לה להסתובב איתנו. או להיות חברה שלי. אבל פעם ראשונה בחיים שלה היא שיקרה להורים שלה אמרה שהיא לא חברה שלי יותר והמשיכה לדבר איתי ולהיות חברה שלי בסוד. אומנם היא לא יוצאת איתנו למועדנים אבל היא מסתובבת איתנו בבצפר. היא גם חברה טובה של שי. ויש לה חבר דיי נחמד, שקוראים לו מיכאל, כן הוא דיי חנון, הוא החבר שההורים שלרותם היו רוצים שיהיה לה. הוא חיזר אחריה דיי הרבה זמן עד שהיא החליטה שאם כבר ההורים שלה יואהבו אותו והוא אוהב אותה. אז למה לא לתת לו צ'אנס. אני חושבת שהיא מחבבת אותו. אבל היא לא נמשכת עליו כל כך. ואני לא יכולה להאשים אותה.

"היי " שמעתי מהצד השני של השפורפרת
" היי מאמי , מה קורה ? "
בסדר, אך היה אתמול ?
"אוו , חם וטעים , כמו שאני אוהבת "
"איכס , חח , אני לא צריכה לשמוע את זה" היא צחקיקה
" חחח , לא את לא " השבתי
"תגידי מה איתך ועם מיכאל ? "
"אמממ , בסדר . מה יכול להיות איתי ואם מיכאל ? "
"אני חושבת שאנחנו צריכות לדבר עליו"
"דיי שכבת איתו ? " נשמעה קצת צינית אבל מחכה אולי לשמוע שזה נכון
" לא !!! אני חושבת שאו שאתם צריכים או לעלות שלב או להפרד..."
"מזתמרת ? את חושבת שאני צריכה לשכב איתו ? " היא אמרה את שלושת המילים האחרונות בלחש .
"לא , אבל אפילו לא התמזמזתם. הדבר הכי גדול שעשיתם זה היה להתנשק, וגם זה היה בקשוי צרפתית. נראה לי שא צריכה איזה גבר דרום אמרקאי כזה. עם נסיון . ככה אני מדמיינת אותך." אמרתי וצחקתי בקטע האחרון.
היא נאנחה ואמרה "אני יודעת. אבל לא ידעת הוא פשוט ביישן. אני לא רוצה ללחוץ עליו דברים שהוא לא מוכן עליהם. לא יודעת אולי אני פשוט לא נמשכת אליו"
"אני יודעת שלא, מאמי , אני שמה לב, ואת לא צריכה להתנצל. את לא יכולה לשלוט בזה. אבל עכשיו את צעירה וממהמת ואת צריכה לצאת עם מי שאת רוצה ולא עם מי שההורים שלך רוצים שתצאי."
"אני יודעת, תודה. אני יחשוב על זה אני יראה אתך מחר כן ? "
"בטח , ביי " אמרתי והשמעתי כל של נשיקה.
למחרת בבוקר איחרתי קצת לבית הספר וכהגעתי הופתעתי שלא שמתי לב ששי קורא לי . "אלה ? אלה ? אלה ?? אלה !

כבר הרבה זמן שאין לי השראה.
כל מיני דברים קורים בחיים שלי,
אבל שום דבר לא גורם לי לבוא לכתב כאן שיר או סיפור.
אני מפחדת שלא אצליח לכתוב עוד לעולם : (

אני כל הזמן בוכה בזמן האחרון.
אולי בגלל שראיתי משהו שגרם לי לבכות, ומאז אני בוכה. 

לפעמיים אפילו על סרט עצוב.
אני גם מפחדת לאבד מה שיש לי.
לא להספיק לעשות דברים שאני רוצה לעשות. שאני אוהבת. להיות עם מי שאני אוהבת.

מוות הוא הדבר הכי לא צפוי בעולם. וגם הכי צפוי בעולם.
אני מקווה לקבל השראה ובנתיים. לילה טוב.