טוב אני מבינה שאף אחד לא קורה בבלוג שלי אז אין צורך ליצור מתח. אני סתם אכתוב כל עוד באה לי מוזה ואני במצב רוח לכתוב את הסיפור הזה : )
פרק 3 -
"הלווווווו ?"
"גוד מורנינג סאשאיין..."
"מיכ ?"
"הערתי אותך, מותק ?"
"מה זה חשוב ? בשבילך אני יתעורר תמיד ! מה קורה איתך ? איפה אתה ? " עניתי לאחי לאחר גמעט שלושה שבועות שלא דיברנו.מיכאל הוא אחי הגדול הוא גמר את הצבא לפני שנה ונסע להודו. כמו כולם.
"בתל אביב בייבי !"
"דיי ?! מתי נחתת ?"
"עכשיו. את הרשונה שאני מתקשר עלייה."
"מתי אתה בא הביתה ?"
"אממ. בגלל זה אני מתקשר."
"מה...?"
"אני לא בא."
"מה זאת אומרת את לא בא ?! לא ראיתי אותך שנה ואתה אומר לי שאתה בארץ אבל לא בא הביתה ?" התחרפנתי לו בטלפון
"אל. זה שאני לא בא הביתה זה לא אומר שאני אראה אותך. פשוט אחרי המריבה עם אמא נשמעתי שאני לא יבוא הביתה. לפחות עד שהיא תתנצל" אח. הגניים הגאים שלנו. כשבישר לנו מיכאל שהוא טס להודו וציפה להערות כמו : "איזה יופי, ו"אני מקווה שתהנה". קיבל אחי ביקורת כמו "אני לא מאמינה שאתה הולך לבזבז את הכסף הזה על שטויות כאלו". ומאז החליט שלא יחזור לביתה עד שאימי תתנצל. דודי דרך אגב תמך בהחלטה שלו לטוס.
דודי הוא כמו אבא בשבילנו הוא תמיד בא ללהופעות של בית ספר, ימי הורים ותמיד שמר עלינו כאמי הייתה צריכה ללכת. דודי מיקי.הוא החבר הכי טוב של אמא שלי ואני אפילו חושבת שהיה בינהם משהו. אבל הם מעולם לא אמרו מילה.
"אז... איך אני אראה אותך ?"
"תבואי לבית קפה, ואני אפגוש אותך שם טוב ?"
התארגנתי ויצאתי לבית הקפה שבפינה.
בדרך חשבתי על איך מיכאל נראה. אם הוא לבוש בשאנטי כזה, אם הוא עשה שם סמים... ואיזה ? ...
הגעתי לבית הקפה וראיתי את מיכאל...
מיכאל לא היה לבוש בשאנטי. אולי חוץ מהעבודה שלא היה מגולח והשיער שלו היה ארוך יותר.
כיאלו לא הסתפר שנה : )
לעומת זאת ישבה לידו בחורה נאה, עם שיער חום ומעט שזופה לבושה בבגדים של הודו.
"היי !"
"היי !" ענה לי בחזרה מיכאל וקם כדי לחבק אותי
חיבקתי אותו חזק והסתכלתי על הבחורה.
"מי ...... ?"
"אלה זאת מאיה. מאיה זאת אלה."
התישבנו. ומיכאל התחיל להסביר, שהם נפגשו בהודו.
וטיילו ביחד חצי שנה האחרונה. והם החליטו לחזור לארץ ולעבור לגור ביחד.
"אתה ממש. מנסה לעצבן את אמא אה ?"אמרתי בעקצוניות . אבל מיכאל מכיר אותי וציפה למשהו כזה.
מיכאל הסתכל על מאיה ומאיה עליו ושניהם צחקו.
"מה ?" שאלתי במבוכה על הצחקוקים שהפונו לעברי.
"לא פשוט... מיכאל סיפר לי כל כך הרבה עליך. " אמרה מאיה וחייכה לעברי.
"אז... איפה את מתכוונים לגור ?"
"ירושליים"
"מה ? אתם לא תגורו בל אביב ?" אמרתי עם כמעט דמעות בעיינים.
"לא... אבל זה לא כל כך רחוק" אמר מיכאל וחיבק אותי
"אז. כבר קניתם אותה ?" שאלתי בתקווה שהעניין עוד לא בטוח
"כן. ואם את רוצה לראות אותה. אנחנו עכשיו בדרך עליה."
"טוב.. יאללה"
"יופי" מיכאל חייך עליי ואז למאיה.
כן. זה לא יהיה אמיתי שאני יכתוב שלא הרגשתי שהמאיה הזאת לא גונבת את אח שלי ממני. והאמת לא חשבתי שזה ימשך הרבה זמן. חשבתי שאח שלי חושב שהוא התבגר בהודו והוא רוצה להוכיח את זה לכולם בזה שהוא עובר לגור עם מישהי.
הגענו לדירה היא לא הייתה מפוארת במיוחד אבל גם לא קטנה.היא הייתה לא רעה בכלל אפילו. ראיתי שמיכאל ומאיה היו דיי מרוצים. ושמחתי בשבילם. הכי שיכלתי. באמת !
הגעתי הביתה. לאחר שקבילית הוראה ברורה לא לספר עדיין לאמא שמיכאל בארץ.
וראיתי ששכחתי את הפלאפון. ובוא היו 7 שיחות שלא נענו. משי.
"הלו?"
"כל היום אני מתקשר עלייך ! הפחדת אותי מפגרת !"
"טוב תירגע למה מה יכול לקרות לי ?"
"מה לא ? מה עם חטפו אותך?אנסו אותך ? או הסתבכך משהו עם הסמים ?"
"טוב נו הברהרת שאני ילדה מתוסבכת. קרה משהו ?"
"מחר יש מסיבת פתיחת השנה בצהריים"
"מה כזה עם אלהכוהול והכל ? יש !!"
"לא עמה. של בצפר . המנהלת תהיה שם והכל"
"אווווווווקי, חייבים לבוא ?
"אלה ! אני נואם שם ! אני חייבת שתהיי איתי ! את יודעת שאני מפחד מקהל !" שי הוא ראש מועצת תלמידים.
"אוקיי ! תרגע אני יהיה שם ! מתי ?"
"4 וחצי."
"סבבה. רק תירגע. תיקח נשימה עמוקה ותעבוד על הנאום"
"תוווודה. מאמי"
"אין בעיה מותק"
התעוררתי בבוקר יום שבת. ב10 וחצי. התארגנתי. הלכתי לקניון. עישנתי סיגריה ליד איזה כמה ילדים ביני איזה חמש עשרה. וכל ילד ניסה להתחיל איתי. חוץ מילד אחת.ץ הוא היה בישן וכל הילדים ירדו עליו. חיבתי את הסרגיה בסקסיות. ניגשתי אל הילד השותי לו את היד ומארתי אני אלה רוצה לבוא איתי לשרותים ?" הוא היה כל כך מופתע ונבוך משכתי אותו ביד. וכל החברים שלו היו מופתעים והלכו אחרנו וחשבו שלא ראיתי.
הגענו לשרותים. הילד קפא. נכנסנו לתא. הורדתי לו את המכנסים. מצצתי לו. הושבתי אותו על האסלה . ישבתי עליו והתחלנו. יותר נכון אני התחלתי. כי הוא ישב שם והיה קפוא ומופתע. אבל ראיתי שהוא נהנה ולפעמים עצם את העניים וחזיק בקיר. אחרי זה הוא גמר. סגרתי את המכנסים שלי. שמעתי את החברים שלו בחוץ שואלים "אתה שומע משהו?" התקופפתי לילד ושאלתי אותו בלחש "איך קוראים לך ?" הוא אמר אמיר. חייכתי והתחחלתי לצעוק "הוו אמיר ! כן ! כן !!! שמה ! אתה נהדר ! הכי טוב שהיה לי ! אהההההה ! חיכתי כמה שניות יצאתי מהשרותים ראיתי את הילדים המופתעים שעומדים בפתח השרותים הלכתי כאילו כואבות לי הרגלים ואמרתי להם "ואוו "
השעה. 12 ועשרה.
הלכתי הביתה. התקלחתי. החלפתי בגדים. ואמרתי לרותם שאני אפגוש אותה בבית קפה ב2.
דברנו עד 3 וחצי. והחלטנו ללכת לבית של שי לראות מה קורה איתו. ידעתנו שאין דבר שיותר מפחיד אותו מקהל. זה לא שיש לו בעיה עם בנות. שי הוא חתיך מגניב רגוע וסקסי. אבל קהל. שצריך לדבר מול הרבה אנשים שמסתכלים עליו. הוא פשוט לא מסוגל לעשות את זה.
כשהגענו הוא היה לבוש רחוץ ומאורגן. " אז איך זה שם רשמי כזה איפה זה בכלל , באולם נכון ?"שאלתי את שי
"לא. זה בשדה. זה פתוח כזה. ויהיה שם במה קטנה. ומלא שולחנות ומשחקים. " ואי סבבה נשמע" אמרה רותם.
"תגידו אתם חושבים שערן יהיה שם ?"
"מי ?" רותם שאלה
"המורה החדש הזה...."
"כן. אני בטוח. הוא נראה לי מצטרף למועצת תלמידים כזה. בתור מפקח. הוא נראה נחמד. רגע רותם. קרה בינכם משו ?"
"חוץ מזה שחשבתי שהוא הומו. ואחרי זה גילתי שזה ממש לא נכון כלום."
רותם ושי הסתכלו אד על שני והתחילו להתפקע מצחוק.
"טוב יאללה ..."
יצאנו מהבית לעבר השדה. עלכנו כרבע שעה והגענו לשדה פתוח מקושט בבלונים, עם כמה דוחני עוגות וכל מיני שטויות שאפשר לאכול, וכל מיני משחקים כמו לפגוע במטרה וקליעה לסל.
היו שם הרבה שולחנות פיקניק כאלו. והכל היה מאורגן ונחמד.
נכנסנו. שי הלך אל המנהלת לדבר איתה בנוגע לנאום.
רותם ואני הסתובבנו קצת האירוע תחיל המנהלת קראה נאום. ואחר כך שי קרא נאום. זה לא היה נורא. אומנם הוא קצת גמגם בהתחלה. אבל הנאום היה סבבה. וכולם מחאו כפיים.ניגשתי אליו חיבקתי אותו. ואמרתי לו שאני הולכת לעבר השולחנות.
ראיתי את ערן יושב לו מבואס עם כוס קפה. מאחוריו היה מגרש כדורסל והרבה ילדים ומבוגרים גם כן.
התיישבתי לידו.
"אז מה... שמעתי שאתה לא הומו." חיכתי בחיוך של סליחה וביוש
"לא. לא ממש. "הוא אמר באדישות
"אז רק צריך למצוא לך מישהי, אני בטוה שזה לא יהיה קשה" חיכתי
"תעזבי אלה"
"טוב דיי כבר ! די כבר להיות כזה עצוב ולתהבכיין "אוי לא החיים אכזריים"! "
"מה את רוצה ממני ?"
"שתפסיק להתבכיין כאן ולשחק אותה "שורד" ...אוי זה הילד שאיבד את אישתו והבן שלו. ובכל זאת הוא ממשיך ללמד . כל הכבוד לו"
הוא הסתכל עליי בעיינים עצובות
"כל אחד צריך לשרוד" אמרתי
לא.לא.לא . אל תדברי איתי אל לשרוד. את בת שש עשרה! מה את יודעת על לשרוד ?!"
"אתה יודע הייתי בת 12. בפעם הראשונה שדוד שלי התחיל לעשות איתי סקס"
הוא הרים עליי את המבט שלו
"אני אהבתי אתו. הוא כמו אבא בשבילי".
לבסוף קמתי ואמרתי
"כולם צריכים לשרוד. אבל אנחנו לא חייבת להיות כל כך מבואסים לעשות את זה."
הלכתי. והשארתי אותו המום אבל עדיין אדיש כתמיד.
"הכל בסדר" רותם שאלה אותי.
"בטח" חייכתי עלייה
"אתה בא?" שאלה רותם את שי.
"לא.. אני צריך לעזור פה עוד קצת לארגן." הוא השיב
"אתה רוצה שנעזור ?" שאלתי בחיוך
"לאא. עשתן מספיק. תודה על הכל. מה הייתי עושה בלעדכיין ?"
הוא חיבק אותנו חיבוק חזק.
הלכנו.
ערן ניגש לשי.
"היי"
"היי" מה אתה צריך עזרה או משהו שי שאל
"אהההה. לא. אני רוצה לשאול אותך משהו"
"מה?"
"אתה חבר טוב של אלה נכון?"
"תקשיב, אני לא יכול לבקש ממנה שתהיו ביחד"
"מה?"
"מה... כלום , מה רצית ?"
"אממממ. קודם היא אמרה לי משהו, שאני חושב שמשהו לא בסדר בבית שלה... אתה יודע זה משהו ?"
"יודע על מה ? אני לא מבין ."
"היא ספרה לי קודם , משהו על דוד שלה"
"מה ? דוד שלה ? הוא כמו אבא בשבילה ובשביל אח שלה. מה ? אני לא מבין. מה היא אמרה לך ?"
"היא אמרה לי, שהם ..."
"שהם מה ?"
הוא הסתכל עליו במבט כואב כזה
"לא חשוב" ערן התכוון ללכת
אבל שי תפס אותו חזק בעיינים עוד מעט של דמעות
"לאן אתה חושב שאתה הולך ?אתה תספר לי עכשיו מה דוד של אלה עשה לה !"
"היא... היא... אמרה לי.. שהוא... שוכב איתה."
שי עזב אותו. הוא נראה רגע כיאלו מלא דברים מתחברים לו ראש. ואז אמר. "לא.. זה לא יכול היות... אני מכיר את מיקי. אין מצב"
ערן הסתכל עליו . כיאלו מבסר לו שזה נכון.
שי רץ . ואחר כך התחיל ללכת. הוא רצה לרוץ לאלה ולשאול אותה. אבל היו לו כל כך הרבה דברים בראש.
הוא החליט לשלוח לי אס אמ אס לפגוש אותו במרכז.
"אוי שיט!"צעקתי
"מה קרה ?"
"שכחתי את הפלאפון על השולחן בשדה."
"הפחדת אותי מפגרת. לבוא איתך לקחת אותו?"
"לא זה בסדר. תמשיכי. אני ידבר איתך אחרי זה"
הלכתי לכוון השדה. לקחתי את הפלאפון.
ראיתי את ערן. החלטתי לגשת עליו
"היי"
הוא לא ענה
"מה אתה כיאלו כועס עלי עכשיו ? יעני ברוגז ?
"לא..."
"יופי.. כי אתה יודע.. שאמרתי קודם סתם ..."
"מה ???"
"מה מה ? שיקרתי כדאי להוכיח נקודה."
"מה ? אני לא מאמין ! אבל כבר ......!"
"מה ?"
"כבר סיפרתי לשי ....."
"מה ????? אני לא מאינה מעשית את זה !!. מה חשבת ? פאק!!!!"
"-התקבלה הודעה חדשה-"
פתחתי את ההודעה
"-אלה בואי מהר למרכז-"
הסתכלתי על ערןבמבט רשע ומעורר רגשות אשמה ורצתי לעבר המרכז
ראיתי אותו . הוא היה עם כמעט דמעות בעניים ואפילו אני . הוא היה כל כך כועס עד שלא הבנתי אותו.
הוא אמר "תגידי לי שזה לא נכון"
הורדתי את המבט
"תגידי לי שזה נכון"
"זה לא נכון"
"מה ?"
"אני... סתם המצאתי את זה... אתה יודע איך אני..."
"מה?"
הוא הרים את הפרצוף שלי באצבעות שלו והתסכל לי בעניים
"זה נכון, נכון ?"
הסתכלתי עלו. לא יכולה לשקר יותר. הוא הבין מהמבט
הוא הלך מהר וגרר אותי איתו לבית שלו.
הוא לקח תיק.
והלכנו לבית שלי.
הוא נכנס לבית בפרצה. מיקי היה במטבח.
שי. שתק ועמד בבית בפרצוף הכי כועס שראתי אותו בחיים שלי.
"מה... מה קורה פה?" מיקי שאל
שי התחיל ללכת לכיוון מיקי. ואני רק הספקתי להגיד " שיי. לא !!!"
ושי תקע לו בוקס בעייןוהפיל אותו על הריצפה
שי הלך לכיוון התיק שלו. והוציא משם אקדח.
ניסיתי לעצוב בעדו. אבל שי רק אמר לי לעמוד מול מיקי.
הוא כיוון את האקדח לראש של מיקי. בעודו יושב על הריצפה
"אתה נגעת בה ??"הוא צעק בכעס
"אתה נגעת בה ?"
"מה ? על מה אתה מדבר שי ?"
"אל תשקר !!! תגיד אתצ האמת עכשיו או שאני תוקע לך כדור בראש !!!"
"בסדר !.... בסדר... היא רצתה את זה ..."
שי בעט בו כל כך חזק
"אל תשקר לי !!! אתה אנסת אתה !!"
הוא לחץ את האקדח לראש שלו ואז לעין
הוא משך אותו בחולצה והרים אותו לעמידה.
והמשיך לכוון את האקדח לראש שלו
"אתה... ! יש לך מזל שאני לא דופק לך כדור בראש ! אתה תעמוד עכשיו ותבטיח לה שאתה לא נוגע בה... לא מתקרב עלייה יותר !
"אני.. מבטיח"
"יותר חזק!" הוא תקע בו את האקדח וגרם לי לקפוץ קצת ולבכות יותר מה שבכתי עד עכשיו.
"אני מבטיח ! " הוא הסתכל עליי מעורר רחמים
"ואם תיגע בה עוד פעם ! אני נשבע לך ! אני לא רק יאים !"
הוא בעט לו ברגל
ומיקי נפל על הריצפה.
שי משך אותי החוצה. וחיבק אותי .
"את לא נורמאלי!" צעקתי עליו
"הוא תפס את הראש שלי בשתי הידיים שלו " אם הוא יתקרב עלייך את תגידי לי נכון ?"
"כן" הנהנתי
המשכנו להתחבק
"מה קורה פה ?" אמא של הגיעה. מה זה? מה קרה לכם ? למה אתם בוכים ?
הסתכלנו אחד על השניה
ופתאום שי פלט
"איזה מזל שבאת. למיקי היה טעונת דרכים ! לא ידענו מה לעשות !"
"מה ?" היא נכנסה הביתה בריצה וראשתה את מיקי על הריצפה חצי מחוסר הכרה
"מה קרה לו ?" היא נכנסה מעט לפיניקה
"אהההה. פשוט באנו הביתה והוא היה מוטל ככה לפני הבית. אז הכנסו אותו הביתה" והוא אמר שמכונית פגעה בו וברחה.
היא סתכלה על מיקי
הוא הנהן באי רצון. ואמא הלכה לצלצל לאמולנס
שי החזיר את האקדח לתיק.
ונתן לי נשיקה על המצח. לא יכולתי להפסיק לבכות.
"אני יודעת שאת נסערת אבל עד כדאי כך ?" אמא שאלה אותי בעוד כל האיפור נמרח על פני.
"בואי" שי לקח אותי לחדר.
ננעלנו בחדר. לקחתי מסיר איפור. הסתכלתי במראה. והתחלתי להוריד לאט לאט את כל האיפור.
הוא הסתכל עליי. חושב.
"אני לא מאמין ! אני לא מאמין !! אני כזה מטומטם ! איך לא ראיתי את זה ?! כל הפעמים שהתקשרתי עליך בלילה. ונשמעת בוכה. ואמרת שאת חולה.כל הבקרים שלא יכולת להסתכל לי בעניים. אני כזה מפגר !!"
הסתובבתי עליו, התרפקתי עליו. הטמותתי, והתחלתי לבכות.הוא חיבק אותי. "אני כל כך מצטערת... אני כל כך מצטערת..."
הוא תפס אותי במרפקים ואמר לי קרוב- קרוב.
"אל תצערי על כלום. אל כלום !" הוא זה שהולך להצטער על זה !"
שמעתי את הקול של האמובלנס מתקרב ... ואת ההחובשים לוקחים אותו.
היה לו שבר בגולגולת. שברים בשתי הרגלים. ואחד ביד.
שי התעקש לבוא לגור אצלי קצת .. אמרתי לו שאין צורך אבל הוא לא בידיוק שאל אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: