מחשבותייה של משועממת אלמונית

ידידים.

יש לי ידיד. הוא לא הידיד הכי טוב שלי. אנחנו לא הכי קרובים.

אבל אני עומדת לאבד אותו. ואין שום דבר שאני יכולה לעשות לגבי זה.

אני חייבת לשחרר אותו. אחרת הוא יברח. הוא כבר לא אותו הדבר אליי ולחברים שלי. שלו.

הוא מעדיף אנשים אחרים. ואני מבינה.וזה כל כך מעצבן שאני לא יכולה לכעוס עליו. כי אני מבינה.

הוא חשוב לי. אבל נראה לי שאני כבר לא חשובה לו. או אף פעם לא הייתי ... ? ...

אוף. אולי אנחנו לא הכי קרובים אבל אני יתגעגע עליו.

אני בחיים לא יוכל לעזוב את החברים שלי. אולי בגלל שעזבו אותי ?

אולי בגלל שלפניהם היו לי מעטים וגם הם עזבו ?

אולי אני מתעצבנת עליו כי גם אני יכולתי לעשות את אותו הדבר בקלות. אבל לא עשיתי. והוא עושה את זה בלי לחשוב פעמיים.

הלוואי שהייתי יודעת אם אני חשובה לו. עדיין. בכלל.