אחרי שלוש שנים שהיינו כולם (כמעט) ביחד, ממש קשה לי לחשוב שעוד שבועיים אנחנו נייפרד =\
ודווקא שאנחנו מתחילים סוף סוף קצת להתגבש...
ואחרי כל מה שעברנו ביחד! - שנאות, אהבות, רגשות, ריבים, סכסוכים בכאילו, ירידות, מתחים, מתיחות אחד על השני, ערבי כישלונות, מחנות אימונים, דיבורים ואימונים משותפים..
כולם ראו את כל אחד בכל המצבים- ברגעים של בכי, של עצב, של שמחה, של צחוק, של התרגשות, וכל אחד ראה את ההצלחות של כולם..
זה קשה לי לחשוב שאחרי שלוש שנים שראינו אחד את השני ממש כמעט כל יום, אני אראה אותם אולי פעמיים בשנה.. במקרה.. פעם בקניון, או סתם ברחוב..... אוףףף זה עצוב =\
למה פרידות כל כך קשות?!?!
ב-18 לחודש יהיה המחנה אימונים האחרון שלנו.. אני מקווה שהוא יהיה כיפי ולא כמו בפסח... שכולם היו מגעילם וכל הזמן היינו עצבניים ועצובים בגלל כמה בנים טיפשים שחושבים שבנות תפקידן להיות.. אממ.. זונות!!!!
אבל התגברנו וסלחנו ועכשיו.... אנחנו צריכים להגיד שלום.....
מאיוש...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
