אופטימיות כדרך חיים

טוב, אני לא יודעת למה החלטתי לכתוב דווקא את זה אחרי כל כך הרבה זמן שלא עידכנתי,

פשוט היה בא לי.

בא לי להגיד כמה אני אוהבת את כולם..

לא יודעת למה, פשוט אני רוצה שכולם ידעו כמה אני אוהבת אותם.

גם אם לפעמים אני בלתי נסבלת, וגם שאני יודעת שחצי מהאנשים שאני כותבת להם פה זה בכלל לא מניד להם עפעף.

לא אכפת לי, אני פשוט רוצה שתדעו את זה, שאם לא הייתם פה, החברים הכי טובים, הידידים הפחות קרובים, לא יודעת מה הייתי עושה, כראה שהייתי מתאבדת מזמן. ><

חשבתי, אולי אני אתחיל לפרט מי זה, האנשים האלה שאני כל כך אוהבת, אבל זה מיותר, הרי כולם עזרו ותמכו בי בשלב כלשהו בחיים שלי...

כולם.

אני אוהבת את כולם!