איזה באסה, אני מאוהב

צפיתי בלוויות של אודי ואלדד ולא יכולתי שלא להזיל דמעה.

כמה הלוויות היו דומות וכמה שונות.

בשתיהן נשאו את הארונות החברים לפלוגה

היו שם אותם אנשים

אותם אח"מים

אותם אזרחים שאפילו לא מכירים אותם אבל הפכו למשפחה שלהם

אך הן היו כל כך שונות

את הלוויה, והשנתיים האחרונות של אודי ליוו מיקי (האמא) וקרנית (האישה)

את אלדד ליווה האבא (צבי) והאח הגדול (עופר)

לאהוד חיכתה אישה בבית, אלדד היה עדיין רווק ולרון בכלל יש ילדה...

ואפרופו הילדה של רון.

במדינה הקטנה שלנו נוצר זן חדש של סלבס

סלבס של שכול

אתה צופה בלוויה, המצלמה עוברת על הפרצופים ואתה מזהה את האנשים

הנה אבא של החטוף משנת 2000, והנה נועם שליט ואשתו, והנה חולפת לפניך אשתו של רון ארד, והנה סמדר, סמדר הרן. סלבס של שכול

ההבדל הגדול, כמו שכתבתי קודם, הינו בדמות הנשית.

קרנית ומיקי בוכות על קבר אחד, ואף אישה לא בוכה בקבר השני.

התמונה שחרוטה אצלי בראש היא החיבוק הקבוצתי.

אבא צבי מחבק את שלושת אחיו של מיקי. עוד משפחה שכולה בישראל.

יהי זיכרם ברוך.