איזה באסה, אני מאוהב

הייתי בחתונה של בן דוד.

מדהים כמה אני שונה ממנו וכמה אני קרוב אליו.

סבא שלי (מהצד של הבן דוד) היה דתי מאוד

מכל ילדיו רק אבא שלי החליט לא להמשיך בדרך הדת

כל אחד מהילדים המשיך בדרך זאת או אחרת באמונתו הדתית

אנחנו נמצאים בצד ה"חילוני" ביותר

הבן דוד בצד ה"חרדי" ביותר

אך כמה שאני רחוק ממנו, ככה קרוב

מבין חבריי אני מאוד דתי, אני מאוד קשור לדת

והוא, מבין חבריו, החילוני ביותר, ההוא שהולך נגד המוסכמות

התרגשתי שם מאוד, כמעט כמו בחתונה של אחי הגדול

מצאתי את עצמי מחזיק את אחד עמודי החופה, בגאווה

רקדתי עם כל ה"פינגויינים" בשביל לשמח אותו

ואין ספק שהוא יגיע לחתונה שלי

כל חתונה של חבר\קרוב משפחה שאני נמצא בא אני מרגיש שתורי קרב

אין לי בכלל חברה, אני לא מעוניין להתחתן עכשיו בכלל, אני רק מעוניין לעשות חיים

אבל עדיין מרגיש שתורי קרב

הרבה ידידות שלי התחתנו לאחרונה, עוד כמה חברים, אח גדול, ושני בני דודים

ואני מרגיש את הטבעת מתקרבת

אני יוצא עם בנות ומתחיל לחשוב בזמן היציאה האם הייתי רוצה להתחתן איתה

אני שוכב איתן וחושב לעצמי אם הייתי רוצה שהיא תהיה האחרונה

אני נפגש עם חברים משותפים וחושב אם אני רוצה אותה מתחת לחופה (ולא בתור האקסית המיתולוגית)

אני ממש חרד, אבל יודע שזה בסדר, כי כל הגברים ככה

מצד שני צרת רבים היא נחמת ה...

קצת מבאס לחשוב בכיוון הזה, במיוחד כשכל החברים חושבים לכיוון הזה

מבאס כי לא בא לי

לא בא לי להיות ילד גדול

בא לי להישאר נער חסר כל אחריות מעבר לבועה הקטנה שלו

בא לי להישאר איש רגיל שהולך כל יום לעבודה, חוזר כל יום מהעבודה, פוגש בנות ולא מתמסד

חבל שטבע האדם (כטבע החיה) היא להמשכיות, ובשונה מטבע החיה היא למיסוד...