אחרי חצי שנה
חצי שנה של "לבד"
סופסוף
סופסוף אני יכולה להגיד
להודות
ואני יודעת שזה מפגר
שאני רוצה חבר
עכשיו אני רוצה
לקח לי זמן להבין
להפנים
אבל אני יודעת עכשיו
שאני רוצה
ואני לא רוצה להיות כבר לבד
זה מבאס
וזה מבאס במיוחד כשלא עושים כלום בזמן שלבד,
לא מנצלים את זה לניצולים
אז אני רוצה
אבל..
אני כמובן יכולה להמשיך לרצות
כמה שבא לי
זה לא יעזור
אני פשוט לא יכולה...
אם יכולתי, אני מניחה שהיה לי בחצי שנה הזו אחד או אפילו כמה ,
רק אם יכולתי, גם אם לא רציתי
אבל אי אפשר.
לא עכשיו
אולי גם לא אף פעם,
מאיפה לי לדעת
אז באסה
פשוט באסה
זה כל מה שיש לי להגיד על זה
נ.ב
5 חודשים ובערך 20 יום . ואני באותה נקודה... כרגיל...