זה תמיד עניין של כמות.
יותר נכון, זה תמיד עניין של יחס. לפחות אצלי.
יחס של טוב ורע. תמיד למדוד.
תמיד לראות איפה אפשר לשפר, ויותר מכל, תמיד לראות איפה משהו לא בסדר.
ביקורתיות.
או יותר נכון, ביקורתית.
התרגלתי לזה כבר עם הזמן, זה משהו ששוקע והופך להיות חלק מהאישיות שלי.
משהו גדול שמרכיב את ברקת.
אבל טוב לי עם זה, אני חושבת.
טוב לי גם עם הבחירה שעשיתי לא מזמן, אפילו שאין כ"כ מה להיות גאה בה. עדין נשארתי מאחור.
אבל לפחות התקדמתי צעד אחד. הרי, מה זה משנה אם הלכתי שני צעדים אחורה או לא?
אז הסתפרתי.
אז צבעתי.
אז עוד קעקוע.
אז עוד עגיל.
טיסה לחו"ל.
לישון מחוץ לבית.
בסדר, כמה אפשר לברוח מהמציאות?
אני גם צריכה להתמודד קצת.
החיים הם לא גוש של קצפת, אפילו שהייתי שמחה אם הם היו ככה.
But, baby you know that, maybe it's time for miracles..