דעתי הנחרצת

בתחילת דברי אני רוצה לפנות לגברים שיושבים בקהל: לכו מפה. זה לא בשבילכם. מחקרים מוכיחים כי אוזן גברית, בדומה להיגיון בסיסי, יורדים לתפקוד אפסי בעת שתמונות זימה שוטפות את מוחם. ועל כן אפנה לבנות המין היפה, אולי לא יפה כמוה, אבל במרבית האחוזים - הרבה יותר מוסרי.

ורק עוד פנייה אישית אחת בטרם אתחיל: כן בר, את יפה. ה-כ-י יפה. אוקיי? הכי כוסית בארץ. למה בארץ? בעולם! וכן, הייתי בוודאי מוסרת כליה (ולמה לא שתיים?) כדי לקבל עשירית מאותו ויטמין בו חנן אותך הטבע. ואני אפילו אלך רחוק יותר בניסיונותי להישמע על אוזניים קשובות: כן, ב-ר-ו-ר שאני מקנאה. מי לא???? אך לצערי, לא בזה עסקינן. כי לדעתי, לפני שאת מותג עולמי, אייקון אופנה וחברה של ליאו, את קודם כל בן-אדם. אבל בגלל שדעתי לא נחשבת, אנסה בדרך אחרת: ברפאלי היא דמות ציבורית. במדינת ישראל. לא, לא בשוויץ, למקרה שחשבתם. היא נולדה וגדלה (לתפארת מדינת....כן! ישראל!!!) פה, עם אמה הישראלית וחוות הסוסים הישראלים (רגע, אולי הם ייבוא אישי מחו"ל...? לוקחת את דברי בחזרה). וכמו כל אזרח, תאמינו או לא, גם לבר חובות מדינה (יעל בר זוהר, הלא פחות מדהימה, יכולה ללמד אותה דבר או שניים על חובות). אלא שבר בחרה לצחוק עלינו בפנים, בציניות מחרידה, כולל הוצאת לשון וסימון אמריקאי של L ענקית על המצח. כן, אנחנו לוזרים. אנחנו הצבענו ברגליים, אנחנו גידלנו ורוממנו גולם שמשתעשע על חשבון יוצרו. מה זה משתעשע? הרוס מצחוק, על הרצפה, לא נושם. את השתמטותה הרשמית מהצבא בחרה בר לעשות עם לא אחר מאשר אותו חתיאר שנשא אותה לאישה חוקית (כדת וכדין במדינת ישראל!!!) לשתיים וחצי דקות. רק כדי לסבר את האוזן, אני עברתי לא מזמן את העיניין הפעוט הזה של להתחתן. כל החרטא של "הרי את מקודשת לי", ו"אם אשכחך ירושלים", באמת עיניין של מה בכך. לא מרגש ולא נעליים. בטח שלא שבועה רצינית ומחייבת, שלא לומר מרגשת, בין אישה לגבר (הכללה גסה, ויסלחו לי האחרים), או בין (כל הדתופוביים לדלג שורה) - יהודים לאלוהים. אז נכון שאני לא דתייה גדולה או בכלל, אבל מלאך קטן על כתף ימין לוחש לי שזה קצת לא בסדר, ושאולי ההוא למעלה קצת נפגע. אבל הוא ינסה לדבר איתו, הרי זו ב-ר-פ-א-ל-י (קבלו אותה במחיאות כפיים סוערות!!!). מילא שיצאת זבל (מותר להשתמש במילים כאלה בבלוג...?), ואם נשים לרגע בצד את כל שאר הבדיחות הקטנות על חשבוננו, למשל הפארסה המגוחכת והמתוקשרת עם צלמי ארצנו הקטנטונת בביקורו של ליאו בארץ (שאגב, לדעתי יכולת להשיג טוב יותר, פאר היצירה שכמוך..., נגיד - בראד פיט?) וגם אם נעצום חזק חזק את העיניים ונסביר לעצמנו שאת וסוכנייך ומשפחתך ב-ט-ו-ח לא מבינים שאת מודל לחיקוי בקרב בנות ישראל (אשר חסד הנעורים פועל לזכותן, וחזקת החינוך הקלוקל מוטלת על כתפי הוריהן). וגם אם נעמיד פנים שלא הספקנו לקרוא את נאום "למה לא אוגנדה" שנמרח ב"ידיעות אחרונות" בו חיוכך הכובש זרח מעוד כמה בדיחות על חשבון החברה הישראלית.

מילא. מילא, מילא, מילא. שלא לומר: דיינו.

רק אל תצחקי על חיילנו וחולינו. (תקציר לגברים: לאחר שחברת פוקס-יש-חרם-צרכנים-פעיל-ואתם-מוזמנים-להצטרף חתמה עם בר כפרזנטורית קמו הצדיקים האחרונים במדינה לקבל הסברים מהראל ויזל הכצעקתה. לא ברור מה הוא שם להם בשמפנייה, אבל הם הסכימו בשמחה לרעיון שבר תבקר חיילים וחולים בבתי חולים "בביקוריה בארץ". וואו. תודה בר! איזו צדקת. כנראה שאת באמת רוצה את הקמפיין את את מוכנה לעשות חינם-אין-כסף-"בהתנדבות" את מה שעושים שאר סלבריטאי הארץ באופן יומיומי. וצנוע.) אז תעשי לנו טובה, ואל תלכי לבקר אותם. הם אולי לא יזכו להתחמם בזיו קרני השמש הזורחת לך מהת-ת, אבל אולי אז נישאר צפים-טובעים בביצת ערכינו הירודים עם טיפ-טיפת כבוד עצמי, ולא נספיד לגמרי - כולל לוויה מהודרת - את ערכי המוסר הלאומי-חברתי שלנו, הנמוך ממילא.

כבר הזכרנו כמה שאת יפה...?