למה הכל חייב להיות כל כך דרמטי אצלך?

אתה גרמת לזה שאני וכל השאר נלך. רק אתה ולא מישהו אחר.

תשלים עם התוצאות ותפסיק להשאים את כולם.

תתבגר כבר,תצא מהבועה של 'כולם חרא' ותסתכל על עצמך.

די להיות עקשן,די לחשוב שאתה יודע הכל.

כי אתה לא,ואתה בכלל לא בנאדם חזק,נהפכת לסמרטוט של החיים.

אתה בנאדם רשע,יותר מכולם אתה פגעת בי.

עד עכשיו אתה גורם לי להרגיש שכל הפאקים בחיים שלך הם בגללי.

שחרר אותי כבר,תן לנו לחיות בשקט.

ואולי זאת רק אני?אולי הבעיה היא בי ולא בך?

אולי אני זאת שלא מכונה לשחרר?

בנויה כמו מכונת הרס עצמי,שתפגע לא רק בעצמה אלה בכל הסובבים לה.

טיפשה בדיוק כמו המכונות האחרות.

שנה שלמה חיפשתי את עצמי,הייתי נאבקת בשדים שלי, הפסקתי להביט בכם ,לתת בכם אימון.

בדברים הכי תמימים בעולם לא הבטתי באותה צורה כמו פעם.

האם כל זה הוא תהליך לדבר האמיתי?

האם הרס הזה שווה את הדבר האמיתי? שבסופו של הדבר נסתכל אליו כאל משהו מובן מעליו ולא נבין ממה הייתה כל התלהבות,לא נביט אחורה אלה נחפש אתגר אחר שבדרך עליו נהרוס עוד  עולמות שלמים.

האנושות בנויה להרוס,אף פעם לא מסתפקת בכלום ורוצה רק עוד ועוד.

גם כשאין כבר מה לתת,אני ארצה עוד.