בנויה כמו מכונת הרס עצמי,שתפגע לא רק בעצמה אלה בכל הסובבים לה.

טיפשה בדיוק כמו המכונות האחרות.

שנה שלמה חיפשתי את עצמי,הייתי נאבקת בשדים שלי, הפסקתי להביט בכם ,לתת בכם אימון.

בדברים הכי תמימים בעולם לא הבטתי באותה צורה כמו פעם.

האם כל זה הוא תהליך לדבר האמיתי?

האם הרס הזה שווה את הדבר האמיתי? שבסופו של הדבר נסתכל אליו כאל משהו מובן מעליו ולא נבין ממה הייתה כל התלהבות,לא נביט אחורה אלה נחפש אתגר אחר שבדרך עליו נהרוס עוד  עולמות שלמים.

האנושות בנויה להרוס,אף פעם לא מסתפקת בכלום ורוצה רק עוד ועוד.

גם כשאין כבר מה לתת,אני ארצה עוד.