אדום

זה מאוד ארוך, אבל אני כל כך ממליצה לכם לקרוא את זה. אולי משהו יסתדר, אולי משהו יחלחל בלי לשים לב, אולי משהו ישנה. אני מסכימה עם כל מילה שכתובה פה. הכל כל כך נכון. העולם הזה נהייה חרא מיום ליום. לאיזה עולם יגדלו הילדים שלי? שום דבר לא מספיק, תמיד רוצים עוד ועוד.

"המשכתי לחשוב... אתה עובד קשה.. אתה מת להוריד לחץ מהעבודה. אתה לא עובד קשה, אתה רוצה לעבוד קשה. יש לך חברה, אתה רוצה להיות רווק. אין לך חברה, אתה רוצה חברה. יש חורף, אתה רוצה קיץ. יש קיץ, אתה רוצה חורף. כשאתה ילד אתה רוצה להיות מבוגר, כשאתה מבוגר אתה רוצה להיות ילד. במקרה הטוב, רוצים יותר ממה שיש. במקרה הגרוע, רוצים את ההיפך.

אפילו כשאתה מגיע למשהו שחלמת עליו רבות ומאוד התאמצת כדי להשיגו, אז כשאתה בסוף משיג אותו אתה בכלל לא מבסוט מההישג וישר חושב על ההישג הבא, על הרצון הבא, על החלום הבא. אתה אפילו לא נעצר לשנייה, לעמוד רגע, להתרווח, לטפוח לעצמך על השכם על שהשגת משהו שכל כך רצית וכל כך התאמצת בשבילו.

למה להיכנס לכל המרוץ המטורף הזה, שאין סיכוי שנצא ממנו מסופקים?

ואני רואה את הבדואים בסיני, את הדייגים בג'אדר א זרקה, את האנשים בהודו.

מבחינת הראייה שלנו, אין להם כלום בחיים. אין להם כסף, אין להם מעמד, אין להם איכות חיים, אין להם חשמל, אין להם דיסקוטקים, אין להם בגדים, אין להם רכוש, אין להם עניין.

אבל הם מאושרים הרבה יותר מאיתנו, כי הם לא צריכים את כל זה ! !

הם לא רוצים את כל זה-  הם נהנים מהדברים הקטנים, האמיתיים, הכנים. לפעמים אף  נראה כאילו אין להם בכלל  מטרות בחיים, הם רק חיים ונהנים מהדרך- נהנים לראות את הזריחה, נהנים לראות את השקיעה, נהנים לדבר אחד עם השני, נהנים מלאכול פיתה עם גבינה, נהנים מלהדליק סיגריה, נהנים לשוט על סירתם, נהנים לדוג, נהנים לראות אנשים אחרים נהנים, נהנים מלארח חברה וללמוד ממך, נהנים לנשום אוויר, הם מעריכים זאת!

אנשים הולכים ומאבדים את האמונה באלוהים, ומחליפים אותו בעצמם. כיוון שאין הם יראים מבורא כלשהו, אין הם מיחסים חשיבות לקיים בעולם.

הם לא רואים בשמש יצירה אלוהית, ולא רואים האוקיינוס משהו מיוחד.

הרים, גבעות, צוקים, מפלים, חול, אדמה, בריאה, לחם ומים- כל אלה נראים ברורים מאליהם, אז מה הסיבה להתפעל מהם?

ואם זה כל כך ברור מאליו, אז איך אפשר להסתפק בזה? דברים שברורים מאליהם לא מושכים אותנו, אין בהם אתגר, אז אנו מחפשים יותר. ויותר. ויותר"

"הרי מסטיק עלמה תמיד יזכיר לנו את סבתא שלנו שהייתה מוציאה אותו מהתיק ונותנת לנו אותו אחד אחד, וזאת לפחות אחרי תקופת צינון של חצי שנה בתיק שלה, והנייר נדבק למסטיק, והיינו צריכים להפריד אותם זה מזה, ולפעמים היינו מקבלים את הקריזה ואוכלים את המסטיק עם הנייר.

יש בזה חן, בכל הדברים הישנים יש חן, יש קסם. כל הטכנולוגיה המזוינת הזאת, שמשתנה כל רגע, גורמת לנו לא להיות מחוברים לכלום. אנחנו ממש תלויים באוויר, לא מחוברים לכלום.

אנשים רצים כל הזמן קדימה, מה שגורם להם לא להיות נאמנים לכלום!! כל הזמן דברים משתנים, כל הזמן יוצאים מוצרים חדשים, פיתוחים חדשים, ואתה כל הזמן עובר מהאחד לשני, מהאחד לשני. כל דבר שאתה רואה, עושה, אוכל, שומע, הוא זמני. אתה כל הזמן חי בציפייה למשהו הבא, לאטרקציה הבאה, לפיתוח הבא.

אתה חי על מזוודות!!!

אני לא רוצה לחיות על מזוודות, אני רוצה שיהיה לי בית. אני רוצה בית משלי, אליו תמיד אוכל לחזור. כי בית יש רק אחד.

אז שלא יקחו לי את עלמה, את הטוויסט ואת הבמבה, ויתנו לי אורביט וטוויקס וקרנצ'יס.

ושלא יקחו לי את האבנים מהרחוב, ואת האופניים, ואת הכדור ויתנו לי מחשב וכבלים.

ושלא יקחו לי את החיבוק הראשון, ואת הנשיקה הראשונה, ויתנו לי סרטים כחולים בגיל 11.

ושלא יקחו לי את החברים, ואת הצחוקים ואת המשחקים, ויתנו לי כתובות באינטרנט עם מצלמות ורמקולים.

ושלא יקחו לי את השומן אווז, את החמאה ואת גלידה השמנת ויתנו לי טבעול, מרגרינה לייט, וגלידה דלת שומן.

ושלא יקחו ממני את השמש והגשם כי אני רוצה אותם.

ואני לא רוצה לחיות עד גיל 150. פשוט לא רוצה.

אז מאריכים לנו את החיים- כל הכבוד להם. מישהו בכלל שאל למה זה טוב?

.....

אני אוכל לראות את הנינים של הנינים שלי, שבטח לא יתייחסו אליי בכלל, כי הם בקושי יידעו מי אני, כי מושג המשפחה הולך ונעלם.

אז אני אצבע את השיער, ואמתח פנים, וישאב שומן, ויחדש רקמות, ואקח כדורים שיעמוד לי הזין. אז ישתילו לי עוד לב, ועוד עצמות, ועוד זיכרון, ועוד מרץ.

ומה זה ייתן לי?

תוספת לאגו במלחמה מול אלוהים אני לא צריך!

את לא מבינה, הם הורסים אותנו. העולם הולך ונהרס. אנחנו חושבים שנהייה לנו יותר טוב, ככה עובדים עלינו, אבל אנחנו הולכים אל האבדון. הם לא מבינים שאנחנו לא רוצי שיהיה לנו קל בחיים!!

את מה נעריך, ממה נהנה אם הכל יבוא לנו כל כך בקלות?

לאן נגיע עם המחשבים האלה, לאן נגיע עם כל פיתוחי הגנים האלה?

להשתלת שכל, השתלת יופי, השתלת חוש הומור.

הם שותלים אותנו!!

אני רוצה שהילד שלי ישחק בשכונה למטה עם חברים שלו, שיעשה אתם מלחמת גושים, שיבנה תעלות בבוץ, שיסע באופניים, שישחק עם כדור בשכונה, שיעצבן שכנים בין שתיים לארבע, שיקרא ספרי ילדים, שיסמפת ויחבב ילדות במסיבת יום הולדת, שיעשה אומגה בין הבית שלנו לבית של חבר שלו, שיגלה מבנים נטושים ויבנה בתים על עצים. שיגנוב עצים מבניינים למדורת ל"ג בעומר ושיחזור הביתה עם ריח של מדורה.

אני רוצה שהוא יתן יד לחברה שלו, אני רוצה שהוא יחבק אותה, אני רוצה שהוא ינשק את חברה שלו, אני רוצה שהוא יעשה איתה אהבה. אני רוצה שהוא יעשה את זה בדרכו שלו, בצב שלו. אני לא רוצה שהוא יזיין לפי תמונות באינטרנט שראה בגיל 6. אני לא רוצה שהוא יפתח יחס לבחורות לפי הסרטים הכחולים שראה בגיל 7. אני לא רוצה שהוא יבגוד כי ראה במלרוז פלייס. אני לא רוצה שהוא יחשוב שמה שחשוב זה רק כסף. אני לא רוצה שיחשוב שמי שבוגד הוא גיבור, ומי שרוצח הוא חזק.

אני לא רוצה שהוא יעריץ זמרים דבילים ומנחות טלוויזיה מטומטמות. אני לא רוצה שהוא יישב כל היום בבית מול המחשב ויאכל קורנפלקס.

איזה חוויות יהיו לו?

הוא יפגוש חברים על המחשב, יצא לטיולים על המחשב, ילך לבית ספר דרך המחשב, יצא עם בחורות דרך המחשב, יזיין דרך המחשב, יזיין את המחשב!!

הם יהיו מפלצות!!!

ובגלל כל זה אני קונה מסטיק עלמה. ותקני גם את ותגידי לכל החברים והחברות שלך לקנות רק מסטיק עלמה.

ומי זה 'הם'?

'הם' זה אנחנו, 'הם' זה את ואני וכל העולם הזה שהולך כמו עדר אחרי מנהיג, שרודף אחרי הזנב של עצמו.

ומה המטרה של ה'הם'?

האתגר. האתגר לנצח את הטבע, לנצח את אלוהים. בדיוק כמו שאנחנו נדלקים על כל מטומטם או מטומטמת שלא רוצה אותנו, כך אנו רוצים להוכיח לעצמנו שאנחנו לא סתם חיים פה כמו חמישה מיליארד דבילים, אלא יודעים מאיפה באנו ולאן פנינו מועדות.........."