"האם ספרות משובחת יותר יכולה להציל את העולם? תמיד יש איזו תקווה קטנה (אחרי הכול, קורים בעולם דברים מוזרים), אבל קרוב לוודאי שהתשובה היא לא, ספרות משובחת לא תוכל להציל את העולם. יש איזה סיכוי סביר בכל זאת שהיא יכולה להציל את נפשכם..." כותב ג'ונתן פראנזן ("התיקונים") בהקדמה לספר משובח (נוסף) של אליס מונרו ותרשו לי להוסיף: ספרות טובה אולי לא יכולה להציל את העולם ואולי היא יכולה להציל את נפשותיכם, אבל בטוח שהיא יכולה לעצב אתכם: נפש, תודעה, דיעה ואם אתם משוקעים ומושקעים מספיק בספרות: אז גם את מעשיכם.
ספרים זה הדבר הכי גדול וגם הכי אינטימי. הם מכילים את העולם ופותחים אליו פתח, הם סוגרים אותנו בבועה מנחמת ושולחים אותנו להרפתקאות מלאות אדרנלין. הם משמשים כחברה והם מהווים חיץ. אני קוראת כי אני בודדה, אני קוראת כדי להרגיש טוב יותר, אני קוראת כדי להתוודע אל העולם הקיים ואל עולמות שלא, אני קוראת כי אני רעבה, כי אני שמחה, כי אני רוצה ללמוד משהו חדש, כי אני רוצה להתפעם, להתנחם, לקרוע קפל בעולם הפיזי, להלך בזהירות או בפזיזות בשבילים דמיוניים, קליידוסקופיים, מציאותיים להחריד ולהפליא.
ספרים וסופרים רבים סייעו לי לעצב ולפתח את האדם שאני משתכללת להיות: לואיזה מיי אלקוט למדה אותי שאפילו בעולם השמרני להחריד של נשים יש מקום לאחרוּת, איין ראנד הנחיתה מכת קרדום על ראשי הפעור ושנתה את צורת המחשבה שלי על אדם-בתוך-חברה, ג'רום ק. ג'רום ודגלאס אדמס למדו אותי שאפשר (אך לא קל) להסתכל על הכל במסננת שונה (שונה ממה? שונה מהמסננת הקודמת) ושתמיד כדאי לצחוק על זה, גם כשזה נורא רציני. לפעמים, כשאני מרגישה שסוף העולם מתקרב ורוגש מסביבי (מי מאתנו לא מרגיש ככה לפעמים?) אני מטמינה בתיק מגבת קטנה, לכל צרה שלא תבוא.
מכיוון שזה לא ממש יומן רשת במשמעות הרגילה שלו, אלא מעין יומן רשת של ספרים, רציתי לקרוא לו בהתחלה "הארכיון שלא היה", אחר כך הבנתי שהשם מגלם יומרה שאין לי שום כוונה לקיים - לא יהיו פה רשימות רבי מכר (רק רבי המכר הפרטיים שלי), גם לא מאמרים על "מאה ספרי מופת". לכן נכון בהרבה להגדיר את המקום כבוטיק קטן, בו כל פרט נבחר בקפידה, אבל גם בגחמנות, ומבוסס טעם ואהבות אישיות בלבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
