מרוב בלאגן אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל לחשוב.
מרוב דברים שעוברים בתוכי ומעליי אני לא יודעת את מה לסדר קודם כל.
מרוב עצבות אני לא מצליחה להכניס את הכל לדפים ריקים.
ומה יש כאן כבר?
דף אינטרנט שאפילו אני כבר בקושי נכנסת אליו, שלא לדבר על אנשים אחרים.
וזה הכל.
אז מה יש לי להגיד?
שיישאר כאן, למקרה הצורך.
גם ככה לא נשאר כאן כבר כלום איכותי.
היה טוב להכיר.
וחודש טוב לכולם 
מישהי אחרת.
עכשיו תורי
עכשיו תורי לאהוב
עכשיו אני
גם לי מגיע
שיהיה מישהו כאן קרוב
יחבק וירגיע
אחד אחד את השדים במלחמה הזאת
אחד אחד את הפצעים שלא נותנים לחיות
מישהו להיות איתו ביחד לא לחוד
מישהו להיות איתו ללכת לאיבוד
מישהו לרוץ איתו בגשם החזק
שבתוכי תמיד יורד
ולא נפסק
עכשיו תורי
עכשיו תורי לא לכאוב
עכשיו אני
גם לי מגיע
מישהו שלא ייתן לעזוב
הוא יילחם וינצח
אחד אחד את הקרבות במלחמה שלי
הוא יחבר את החלומות השבורים שלי
מישהו להיות איתו ביחד לא לחוד
מישהו להיות איתו ללכת לאיבוד
מישהו לרוץ איתו בגשם החזק
שבתוכי תמיד יורד
ולא נפסק
עכשיו תורי
עכשיו תורי לאהוב
עכשיו אני
גם לי מגיע
מישהו לרוץ איתו/דניאל סלומון.
אתמול סיימתי לקרוא את הספר הגאוני הזה...
לצערי כבר אחרי שראיתי את הסרט, אבל זה לא פגם בהנאה שלי.
ואחרי הספר?
השיר מקבל אפילו יותר משמעות.
מתחשק לי להרוג מישהו.
אדיוס!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
