רק מתחלפים.

יומני היקר, ברוך שובי אליך.

הרבה קרה כאן למען האמת ב-6 השנים האחרונות - התבגרות בעיקר: בי"ס, צבא, אזרחות, בנים, שיפוצים, לימודים, תובנות, משפחה... חיים בגדול.

אני דיי מניחה שאין נפש חיה שקוראת כאן, בעיקר כותבת בשביל עצמי.

הייתי נותנת דיי הרבה בשביל שיחה של חמש דקות עם אני ה"ישנה", זו של לפני 6 שנים (מדהים איך כשאתה צעיר 6 שנים משמעותיות כמו נצח). 

אז אני הישנה, לאחר רפרוף קצרצר בקטעים ישנים שכתבת, בין אם מפורסמים בפומבי או בין אם מעלים אבק כטיוטות, אני מעניקה לך בזאת טפיחה על השכם. ללא ספק לא קיבלת את הקרדיט וההערכה שהגיעו לך מעצמך. "ממרומי גילי" (בכל זאת, 22 זה לא צחוק), את מתגלית כנערה עם אינטילגנציה רגשית ויכולת ביטוי יוצאת דופן, לא מצדיקה לרגע את חוסר הבטחון המשתקף בין המילים, את העניינים הלא פטורים הגובלים בשנאה שהיו לך עם עצמך. 

תרגעי, קחי בפרופורציות. אל תהי כל כך קשה עם עצמך.

הקשיים האלו זה מה שמרכיב את החיים, תסתכלי על המכלול.

אז הנה אני עכשיו, עומדת לפני לימודים באוניברסיטה, עדיין מתבגרת, עדיין לומדת על עצמי, עדיין מחפשת את האושר, ולפעמים קצת נאבדת בתוך הזמן... אבל זה בסדר. למדתי להשלים. 

למדתי, כמעט לגמרי, לאהוב את עצמי, למרות, ובעיקר בזכות.

לחיי תקופות מוצלחות שעוד אמן ויגיעו :)