אחד השבועות הנוראיים והמבאסים.
לא רוצה להתבייכן.
לא רוצה לבכות.
לא רוצה להיות מסכנה.
לא רוצה רחמים.
רוצה להצליח.
רוצה אהבה.
רוצה לרזות.
רוצה להיות מושלמת.
אז השבוע הזה, עבר בטיל. התחיל ונגמר בנשימה אחת.
עם כמה שהוא היה קשה, נאחזתי כל יום שכל שעה שעוברת זו התקדמות לעבר הסוף שבוע.
אני לא יודעת מה קרה, הגוף שלי כאילו נדפק. זה לא שהיה לי יום אחד גרוע מבחינת הדיאטה.
אני פשוט מתביישת לרשום ולהיזכר בכל יום ובמה שקרה.
כמובן שבניחוש- חזרו הפחמימות. הקטע של החוסר שלהן כנראה גרם לי לירידת סוכר עצבנית מה שגרם לבולמוס שוקלד מטורף.
כל יום-המון, אבל המון שוקולד.
אני לא נשקלת, אני מפחדת רצח.
רק עכשיו, השניה הזאת מתחילה לחזור לי קצת המוטבציה שנעלמה. ואני מבטיחה ששבוע הבא יהיה טוב יותר.
אז שבוע הבא, יומולדת 16 ב 16.12 לא מצפה לכלום.
רק רוצה להיות עם החברות הטובות וזהו.
אני די בטוחה שהיום של היומולדת יהיה יציאה מהדיאטה לצערי, וגם ביום שישי הזה וגם שישי הבא, חוגגת במסעדות את היומולדת.
ככה שאני באמת לא רוצה להתחשבן על האוכל ביומהולדת שלי, מבאס אותי שהשבוע הזה מגיע אחרי שבוע זוועתי בכל מה שקשור לאוכל.
ובאמת שקשה לתאר את כמות האוכל שנכנסה לתוך הגוף שלי, ואת כמות הדברים המשמינים שנכנסה פנימה.
כמובן, הרגשת גועל. הרגשה של רצון חזק להקיא. כל פעם החזקתי את עצמי. אמרתי שזאת לא הדרך.
ובטח שוב פעם, אני אנסה שבע מאות פעם להקיא, יכאיב לעצמי, ירד לי דם ואני לא אצליח.
אז וויתרתי.
מעבר לדיאטה, עד שהתחלתי לשים על מישהו עין וחשבתי שזה יכול להתפתח למשהו הדדי. מהיום- יש לו חברה.
כמובן שזה מאכזב באיזהשהו מובן, אבל גם ציפתי את זה.
זה כל פעם קורה לי מחדש. וזה פשוט נמאס.
שבוע הבא, יום שלישי, אני יהיה בתולה זקנה, בת 16. [מילא בתולה, אבל אפילו נשיקה מסכנה לא היתה]
אני ממש חושקת בלקרוא לידי ההומו שלי שיגאל אותי מייסורי. כי זה פשוט נורא.
אבל כרגע? נמשיך לחכות.
מסתבר שקיבלתי 62 במבחן שכל כך חששתי ממנו בביולוגיה. זה היה שוב פעם, צפוי.
אני אשפר במועד ב' בגלל זה אני לא דואגת.
שמתי לב שכל שבוע זה הולך ביחד, ברגע שיש הצלחה באוכל יש הצלחה בחיים, ברגע שיש כישלון, הוא נכנס גם לחיים.
למרות שבסטודיו כל יום נהנתי, חזורת להדגמה בבצפר, נהנתי.
אבל מעבר לזה כישלון שאיכשהו, יחד איתו אני שומרת על אופטימיות.
יומשישי מגיע, מחר. אחרי המבחן במתמטיקה, אחרי השיעור מודרני.
מגיעה המנוחה המיוחלת.
כיף חיים.
שבוע שעבר יומשישי היה מדהים. מסיגריה לסיגריה, מבירה לבירה.
[כבר ציינתי שביומשישי יצאתי מהדיאטה?]
היה לי פשוט כיף.
אני ממש רוצה שיומשישי הזה יהיה מדהים יותר.
איך חסר לי חבר. עם כמה שאני רוצה, נמאס לי לצפות.
חסר לי מישהו שיאהב אותי כל הזמן.
בכל מצב.
מישהו שאני יוכל לבקש ממנו חיבוק כל הזמן.
וזה לא רק לחורף.
זה כל הזמן.
אני רוצה אהבה.
כל כך חסרה לי אהבה בחיים, משהו שיהיה שם לעודד כל הזמן.
הקול בפנים אומר לי שלמה אני מצפה שאני נראית כמו שאני נראית. מי ישים על גוש שומן? מי ירצה לחבק שומן? מי ירצה לגעת בשומן?.
אבל אני רוצה מישהו. שיאהב אותי גם אם אני יפה וגם אם אני שמנה. וגם אם אני רזה וגם אם אני מכוערת.
הקולות האלה פשוט לא מפסיקים להתווכח אחד עם השני בראש.
טוב לי להוציא פה את הכל. ואני באמת מוציאה פה את הכל.
ככה שאיכשהו החיים שלי יוצאים לא מעניינים בכלל.
דפוקים. וחופרים.
התעסקות בשטויות.
אני צריכה לברר עם עצמי מה קורה.
שקילה הבאה רחוקה מאוד. וטוב שכך.
חודש מיום ראשון.[ויום]
היא תתקיים ב15.1.09 יום חמישי. כל יום מקסימום- 1000 קלוריות. ירד משבוע לשבוע אם נצליח עד שנגיע ל700 או 750.
אני לא רוצה להתבכיין,
לא רוצה לבכות.
רוצה להצליח,
רוצה לנסות.
רוצה להיות רזה,
רוצה להיות מושלמת.
ולא, אני לא רוצה להסתפק בפחות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Beautiful cow.