לפעמים, יש את הרגעים האלו- ששואלים את עצמכם בשביל מה אנחנו פאקינג חיים?
בשביל המשפחה?
בשביל החברים שאוהבים אותנו?
לפני שנה היתה תקופה יחסית מאושרת אצלי, והיא הייתה של כמה חודשים.
הייתי כל כך תמימה, וזה היה כ"כ כיף כי לא היה אכפת לי מכלום.
שמחה זה אומר לצחוק מכל הלב, להיות מאושר, להקרין את זה, הערכה עצמית גבוהה, בלי שיהיה אכפת לכם מה אנשים אחרים חושבים.
הלוואי שהייתי מסוגלת להיות מאושרת...
לצחוק מכל הלב, להרגיש כמו שאני, לא לשים לב לשעה, לבלות עד כמה שאני רוצה...
האושר חבוי בכל אחד מאיתנו.. רק צריך למצוא אותו, להקשיב לקול של הלב..
אנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה נוטים לסגל לעצמם התנהגויות אופייניות של ניכור, רחמים עצמיים, מסכנות, ציניות, קרבניות ועוד, הם נוטים להיתקע בעבר, למחזר ולהעצים חוויות שליליות ובכך להינתק מהאינטואיציה והרגש.
אנשים אלו כלואים במערך אמונות מגביל ומסרס וגם אם הם מצליחים בעבודה, בזוגיות או בכסף, הם אינם מרגישים מוצלחים, הם מאמינים שהיו צריכים להרגיש אחרת, מרגישים חוסר שקט, שעמום או חוסר שביעות רצון (או כולם ביחד). בכך הם יוצרים לעצמם מצבים בהם הם מאבדים את ההצלחה, כיוון שאינם יכולים להכיל אותה מבחינה רגשית ואינם מאמינים בכלל בקיומה.
ככל שנאהב את עצמנו יותר, נקבל את עצמנו כפי שאנו, נעריך את יכולתנו ונכבד את מי שאנחנו - כך נעצים בתוכנו את האמונה שאנו שווים ואנו ראויים.
ככל שנאמין יותר בכח החיים ונביא יותר אהבה ושמחה לחיינו, כך נטמיע בלבבנו את ההכרה שכולנו, ללא הבדל, שווים וראויים לכל הטוב והשפע של היקום.
לכל אחד מאיתנו יש את הדרך הייחודית שלו, רק אנו יודעים מה טוב בשבילנו. כשאנו מחוברים לידיעה הפנימית שלנו שבאה מהלב ומהאינטואיציה. כשאנו מאמינים בעצמנו וביכולת שלנו להצליח. אז אנו מוכנים ללכת עם הידיעה הזו ללא פשרות, בבהירות ובנחישות, להתכוונן, כל אחד ואחד, על הנתיב הייחודי והאישי שלו להגשמה וליצירה ולהביא את עידן הנסים אל תוך חיינו, אל המציאות שלנו.
כל אחד מרגיש ככה לפעמים.
אני לא אומרת שהערכה שלי נמצאת עמוק בתחת
אבל אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי
יותר ויותר
בכל פעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
my innocence