בחזרה לתמימות

כשהיינו ילדים, זה היה כה תמים

לפני כמה שנים

כשהיינו מציירים לפי עינינו עולם מושלם

עולם מלא בשמחה ואהבה לכולם

צבענו את הקשת בשלל הצבעים

והשמים והים צבועים בכחול עמוק, הם לא היו סוערים

הפרחים היו צבעוניים ומדהימים

לא היו מוזנחים ונבולים.

היינו משקיעים, רואים את הדברים הקטנים

מה שכיום, אנחנו לא מעריכים.

כולנו היינו ביחד, שיחקנו במשחקים

בערים אחרות, בחוץ וגם בבית, בפנים

לא היינו בוכים מכל שטות

ולא חשבנו שכל דבר זאת טעות

רקדנו, שרנו, עשינו מופע לכשרונות צעירים

נצחנו, הפסדנו, אבל יודעים אנחנו שמטעויות לומדים.

היינו יכולים להגיע לכל מה שרק נרצה

כל הזמן השתננו מקצה לקצה.

לכל מקום שהגענו, הכל היה נראה כחוויה

מרגשת, מקסימה ואולי גם מפתיעה.

כשהיינו ילדים וזה היה כה תמים

אני זוכרת את הימים

היינו מאושרים

הכל היה נראה כל כך תמים.

והכל עובר בעיני כמו סרט ישן-נושן

הכל נראה כל כך רחוק מכאן

אבל עכשיו לא הכל תמים

כי אנחנו קצת יותר מבינים

שלא תמיד כולם, בכל מצב, יכולים להיות מאושרים

והפרחים נבולים, כי אנחנו לא מספיק משקיעים

הים והגלים בחורף וברוח חזקה צריכים להיות סוערים

אנחנו לא מעריכים דברים קטנים, כי הכל זה יחס בין דברים שונים

כשהיינו קטנים היינו כל כך תמימים,

שלא היינו מבינים את הדברים

שכיום אנחנו מבינים כילדים קצת יותר בוגרים

אבל תמיד בתוכנו ישאר הילד התמים

שרוצה להאמין שהכל קורה לטובה,

שמאמין בעצמו לאן שהחיים יקחו אותו

חיי את הרגע בלי לחשוב על זה יותר

זה הילד שבנו

והוא תמיד בלב ישאר.