בחזרה לתמימות

עוד פעם מחשבות בלתי פוסקות

עוד פעם שאיפות שלא מתגשמות

עוד פעם חוסר שינוי ופחד

עוד פעם לבד למרות הביחד

עוד פעם הרצון ללא התגשמות

עוד פעם ההתבגרות למרות הילדותיות

עוד פעם הכנות בלי הרבה שקר

עוד פעם השמחה ללא כל אושר

עוד פעם הבילוי למרות ההדחקה

עוד פעם האושר לאחר האכזבה

עוד פעם ההשראה ללא מקור

עוד פעם בחשכה אבל עדיין רואה את האור

עוד פעם הרגשת המיאוס מכל ההתמודדות

עוד פעם הפחד מההתבגרות וההתחשלות

עוד פעם הטיפוח לאחר ההזנחה

עוד פעם העיניים נוצצות, בלי כל דמעה

עוד פעם ההערכה למרות כל שינוי

עוד פעם המחמאות, בעיקר בגלל הדימוי

עוד פעם אוהבת יותר מכל

עוד פעם שונאת רק עד אתמול

עוד פעם דעות רק של עצמי

עוד פעם מחשבות אך ורק שלי

עוד פעם עייפות, למרות שעות רבות של שינה

עוד פעם הרגשה בלתי מוסברת ומוזרה

עוד פעם בלי שאף אחד לא ישנה אותי

עוד פעם למרות שזה קשה מבחינתי להיות אני

עוד פעם אני שום דבר לא השתנה

לכן הכל נשאר כמו שהוא, זה כבר חלק משגרה

עוד פעם כל מיני רגשות מעורפלים

עוד פעם , שמחה מעורבבת במבטים מאוכזבים

עוד פעם יושבת בנוחיות על המיטה

כשהעיניים נעצמות, הראש מתרוקן, בלי כל תזוזה.

עוד פעם שמחה, עצב, מבטים לא מובנים.

כמו ברגעים שבאמת רואים-

כמה כוח יכול להיות למספר קטן של מילים.