בחזרה לתמימות

חשוב לי להבהיר כמה דברים בקשר עליי, על הבלוג הזה, הדברים שאני כותבת והצורה שבה הכל מתנהל.

אז אני בעצם כותבת- שאוהבת לכתוב דברים כפורקן, או סתם כשבאה לי השראה לנושאים-

זה לא חייב להיות דברים שקרו לי בסה"כ אני מבטאת את הכתיבה שלי על פי המילים, החריזה, המצלול, אימאז'..

ועוד כל מיני למי ששם לב.

מידי פעם אני מביאה סיפורים על פי דמיוני כמובן, פלסופים, מחשבות שלי, תובנות - חכמות ומטומטמות, עצבים,

פורקן, או סתם על מה שעובר עליי.

בקרוב אני יהיה בת 14, אני מזל בתולה כפי שכתוב ברשימות, והאמת שאלו התכונות העיקריות שמשקפות אותי.

אני שונאת אנשים שמבקרים אחרים לפני שהם מבקרים את עצמם. ואני אומרת את זה בתור טיפוס ביקורתי שלפני הכל,

אני מבקרת את עצמי לפני שאני מסתכלת על אחרים.

קשה לי לתת מחמאות מהסיבה שאני נורא פרפקציוניסטית וכל דבר אפילו הקטן ביותר מפריע לי בטירוף.

בכל זאת- עד עכשיו אני חיה עם עצמי, היו לי בינתיים הרבה עליות ומורדות בחיים ואפשר להגיד שהתחלתי להבין הרבה דברים, המון(מחשבות, מעשים, מבטים..) בעיקר בשנתיים האחרונות.

אני לא שונאת את עצמי- אני בכל זאת חיה עם עצמי עד היום.

את הבלוג הזה- אני מודה, פתחתי בגלל שהיה לי ממש-ממש משעמם.

אבל בעיקר, בגלל שרציתי מזמן לפתוח בלוג פריקה כזה עם מה שאני סוחבת על עצמי כבר שנתיים,

ולא! אני מתה על המשפחה שלי ואין לי איתם שום בעיות רציניות, חוץ מהבעיות הרגילות של נוער עם ההורים (נו, אתם יודעים אני בטוחה) וגם לא בלימודים או במראה, או באופי, גם לא אנסו אותי חס וחלילה, סתם בעיות בהשקפה. קפיש?

אז כן. היו שלבים שהיתה לי התמודדות נפשית חזקה וקשה במיוחד. ממש, מאלה שמרגישים שהלב מתפוצץ מרוב כאב.

אני לא הולכת לפרט למה ואיך, אבל שוב- זה לא קשור לדברים שציינתי למעלה.

מה שהכי הכי עצבן אותי, זה שבערך ב-4.7, לא מזמן, הגיעה אליי כתובת מוזרה בסטטיסטיקות, נכנסתי וגיליתי שזהו קישור לאחד הפורומים של אורט (ועזבו שאני בכלל לא באורט), תחת הכותרת "סיירת סהר פורום הכשרה"

התגובה הראשונה שלי הייתה כמובן וואט דה פאק, ועכשיו מצאתי במקרה בדיוק מידע שמסביר מה זה הדבר הזה וזה אומר

בעצם- סיוע הדרכה רשת.

ועשר דקות לפני שנשלחה אותה הודעה ב4.7, היה חיפוש בישראבלוג: "נמאס לי, דיכאון," או משהו בסגנון.

נכנסו לבלוג שלי תחת הכותרת של הפוסט "נמאס לי" שזה היה הפוסט הכי דכאוני שיש פה, מכל הבלוג, הפריקה הכי גדולה מה שנקרא, הייתי בעצבים היסטרים ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי

ומה מסתבר בעצם שהחרא הזה? פורום לאנשים מסכנים שרוצים להתאבד. (פורום הכשרה עאלק) משתמשים בבלוג שלי להכשרה של אנשים שמסייעים באינטרנט לכאלה שרוצים להתאבד

והתגובה שלי- אתם חולים בשכל או משהו כזה?!

כולה כתבתי פריקה מסכנה וכבר אני רוצה להתאבד? למה אתם מכירים אותי? אתם יודעים מי אני? מה המצב שלי? איך אני מרגישה? ואולי זה סתם?

גאדמט זה עצבן אותי ברמות לא יתוארות, אני פשוט לא יתחיל להסביר כי אם אני ידבר אני אתעצבן יותר ממה שאני עכשיו וגם ככה אני בשיא.

אז אם אתם עדיין נכנסים מהפורום המזדיין שלכם תדעו שבתור אנשי מקצוע והכשרה אין לכם שום זכות לשפוט ולסייע לאדם דרך מקור אינטרנט כי אין לכם מושג איך הוא מתפקד במציאות, אוקיי?!

פאק, כאילו אני זאת שהתמודדתי עם הדברים האלה בעצמי או בסיוע של אנשים אחרים, אני כותבת פה המון דברים אופטימיים מחשבות והתמודדויות שלי, סה"כ פרקתי קצת ואתם הופכים את זה להתאבדות? חבורה של פסיכים אתם בעצמכם!

מי נתן לכם אישור בכלל?!

אני בחיים לא חשבתי על דבר קרוב למוות, רצון לישון ולא להתעורר, התנהגות אובדנית אוחחח נו!! אני רק ממשיכה לקרוא באתר הזה שלכם ומתעצבנת יותר.

אז קצת ריחמתי על עצמי- כתבתי שאני יודעת מה לעשות, מה לשנות איך, וכתבתי שפשוט אין לי כוח! רבאק איתכם

"נמאס לי שאנשים שרואים אותי כל יום לוקחים אותי כמובן מאליו כאילו אני מאושרת ושמחה והכל טוב לי, ואין משהו שמציק לי על הלב,או שאני סתם מטומטמת ריקנית שמתעניינת רק בבגדים וקניון וקניות ואין לה שום דבר אחר בראש!"

אז אולי אני לא מאושרת שאנטי שאנטי לגמרי והאפי פייס כל היום בכל מקרה זה המקום שכדאי לי לבטא רגשות לא? 

קחו את זה לתשומת לבכם.

לילה טוב