בחזרה לתמימות

למדתי להעריך את הדברים הקטנים של החיים

למדתי להעריך משפחה ואנשים שאוהבים

למדתי את העובדה שלכל דבר יש ערך

למדתי שאחרי הנפילה תבוא העליה ולהפך

למדתי להעריך את הכסף והעבודה הקשה

למדתי להעריך את הקניות שבלי סוף אני עושה

למדתי לאהוב וגם לשנוא בזמנים קשים

למדתי שמטעויות רק לומדים ומתבגרים

למדתי את הגבול הדק בן שנאה לאהבה

למדתי את טעמה המר של הבגידה והאכזבה

למדתי שלא תמיד אפשר לסמוך על אנשים

למדתי שכולם לא רואים ממטר אחרים

למדתי לכתוב וגם להביע את עצמי כפורקן

למדתי מי הוא בנאדם שקרן וגאוותן

למדתי להעריך את הלימודים והאחריות

למדתי להעריך אכפתיות ובגרות

למדתי שאני זאת אני וזה מה שיש

למדתי הרבה, לא רק כי זה מתבקש

למדתי מה זה כשפוגעים בעצמך

אבל גם למדתי שלא בכל דבר אני האשמה..

למדתי להעריך את מה שיש לי כשקשה וכשקל

למדתי להמשיך למרות שלא היה קל בכלל

למדתי לכתוב ולהעריך דעות ותגובות

למדתי לשמוח מכל הבלוגרים והשטויות הקטנות

למדתי לראות גם את הילדה בקצה המסדרון

למדתי שלא רק דברים טובים נשמרים בזיכרון

למדתי שפגיעה רגשית יותר קשה מכל דבר אחר

למדתי שאפשר לשרוד גם בלי שאף אחד ישאר

למדתי להעריך אנשים שלא תמיד נמצאים לצידי

למדתי שלא תמיד הכל זה אפשרי

למדתי לצאת אל העולם בלי מקומות מסתור

למדתי שבקצה המנהרה תמיד יש אור

למדתי שזה לא תמיד הרכבת שתדרוס אותך

אלא האור, שיראה לך, מאיפה נכנסת

למדתי את כל הדברים בלי אף אחד אחר

וזה באמת אחד הדברים שלנצח בזכרוני ישמר.