בחזרה לתמימות

עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש, איש לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת.

לא סתם קיימת, יודעים גם מה יש בתוכה.

בתוך נפש במרכזה, עומדת לה על רגל אחת ציפור. ציפור ששמה ציפור הנפש והיא מרגישה כל מה שאנחנו מרגישים.

כשמשהו פוגע בנו, מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו הנה והנה לכל כיוון, סובלת כאבים קשים.

כשמישהו אוהב אותנו, מקפצת לה ציפור הנפש בדילוגים קטנים ועליזים, קדימה ואחורה, הלוך ושוב.

כשמישהו קורא בשמנו, מקשיבה ציפור הנפש לקולו, על מנת לזהות איזו מין קריאה זו.

כשמישהו כועס עלינו, מתכנסת לה ציפור הנפש בתוך עצמה והיא שקטה ועצובה.

וכשמישהו מחבק אותנו, ציפור הנפש השוכנת עמוק עמוק בתוכנו, גדלה וגדלה עד שהיא ממלאה את כל המקום שבתוכנו. עד כדי כך טוב לך בחיבוק..

בתוך הגוף, עמוק עמוק שוכנת לה הנפש. איש עוד לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת. ועוד אף פעם, אף פעם לא נולד אדם שלא היתה לו הנפש. כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע שאנחנו נולדים- ולא עוזבת אותנו.

אף לא פעם אחת- כל עוד אנחנו חיים... בדומה לאוויר, אותו נושם האדם מרגע הולדתו, עד יום מותו.

ציפור הנפש עשויה מגירות מגירות. מגירות אלה לא פתוחות סתם כך, אלא נעולות במפתח. כל מגירה נעולה במפתח משלה ורק הציפור יכולה לפתוח אותן אם היא רוצה, את זה היא עושה ברגלה השניה.

ציפור הנפש עומדת על רגל אחת, וברגל השניה המקופלת מתחת לבטנה, היא מסובבת את מפתח המגירה אותו רוצה לפתוח,

וכל מה שנמצא בתוכה יוצא לחופשי אל תוך הגוף.

ומכיוון שאין דבר אותו אנחנו מרגישים שאין לו מגירה, יש המון מגירות לציפור הנפש:

שמחה, עצב, ייאוש, קנאה, תקווה, עצבנות, אכזבה, פינוק, סבלנות, שנאה.

ומגירה לסודות הכי כמוסים, זאת המגירה שאותה כמעט לא פותחים. יש כמובן עוד מגירות, שאותם אנחנו מוסיפים ככל שאנחנו רוצים...

לפעמים יכול האדם לבחור ולסמן לציפור אילו מפתחות לסובב ואיזה מגירות לפתוח. ולפעמים זוהי הציפור שמחליטה בשבילו.

למשל: הוא רוצה לשתוק ומורה לציפור לפתוח את מגירת השתיקה, אבל היא על דעת עצמה פותחת את מגירת הדיבור, והוא לא מפסיק לדבר מבלי לרצות.

דוגמה אחרת: הוא רוצה את מגירת הסבלנות ואילו היא פותחת את מגירת העצבנות- וגורמת לו להתעצבן בלי סוף.

וקורה שהוא מקנא מבלי להתכוון בכלל...

וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא רוצה לעזור...

כי ציפור הנפש לא תמיד ממושמעת- ולעיתים קרובות עושה צרות...

כאן אפשר להבין, שכל אדם בדרכי החשיבה שלו ובהתנהגות שלו, מחליטים איזו "מגירה" הם רוצים לפתוח באותו יום. אם מישהו מחליט שהוא רוצה להיות שמח, הוא פותח את מגירת השמחה ומרגיש כיצד היא מתחילה להתפזר בכל הגוף...

ואילו ציפור שפותחת לו את מגירת הכעס, הכעס נשפך ממנה ומשתלט עליה כליל. ועד שהציפור אינה סוגרת את המגירה- הוא אינו מפסיק לכעוס.

כשרע לנו אנחנו פותחים מגירות שלא רוצים בהכרח שהם יפתחו- אך בכל זאת מרגישים איך הרגשות השליליים מעיזים להתפרץ,

כשטוב לנו אנחנו פותחים את המגירות שגורמות לנו אושר, אהבה וסיפוק וכך אנחנו מרגישים טוב עם עצמנו.

ומה שהכי חשוב- זה להאזין היטב לציפור. כי קורה שציפור הנפש קוראת לנו ואנחנו לא שומעים...

חבל, היא רוצה לספר לנו על עצמנו ועל הרגשות הנעולים במגירות אותם אנחנו לא מעיזים לפתוח.

זה חשוב- אולי פעם בלילה כשמאוחר ושקט מסביב להקשיב לציפור הנפש השוכנת בתוכנו, עמוק עמוק בתוך הגוף.

יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות, יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות, ויש מי ששומע אותה רק פעם אחת בחיים.

גם אם אנחנו חושבים שאנחנו לא מסוגלים,

גם כשאנחנו חושבים שאנחנו לא יכולים ומתייאשים,

תמיד נוכל למצוא אותה ולהקשיב לקולות הנפש המתחבאים בתוכנו,

מעיזים לפרוץ בכל הגוף למרות שהם מקובעים עמוק בליבנו.

אין משהו שיכול לתאר יותר את מה שאני מרגישה, ספר מקסים למי שקרא ע"י מיכל סנונית.

בכל מקרה ניתן לראות כמה עריכות ותוספות שלי למי ששם לב, בסוף בעיקר. סופ"ש נפלא לכולכם.