לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בחזרה לתמימות


"כל אדם שמופיע בחיים שלנו , מגיע עם ייעוד מסויים. כשהאדם הזה נעלם, תדעו פשוט שהוא מילא את תפקידו."

Avatarכינוי:  my innocence

בת: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2008

נעים להכיר


וואו... יצא לי ממש קורות חיים. אמרתי לכם שאני מכירה את עצמי טוב. מוזמנים לקרוא ומי שלא רוצה יכול ללחוץ על האיקס!

 

נולדתי בתאריך ה24.8.94 שזה אומר שאני מזל בתולה, אם תקראו באתר כלשהו פרופיל מזל זה ממש כאילו נכתב עליי.

אחת התכונות הבולטות ביותר שלי זה הביקורתיות, אני מבקרת את עצמי כל הזמן וזה בלתי נסבל לעיתים קרובות.

אף אחד לא יכול להתחרות איתי בלהעביר ביקורת על כל העולם, אבל כמו שציינתי את הביקורת הקשה ביותר מקבלת אני.

אם בא לי, אני יכולה למצוא את הפגמים בכל אחד תוך פחות מדקה אבל בחיים לא תראו אותי מעירה למישהו בגלל ביקורת רעה כי אף אחד לא מושלם, וברור שגם אני לא. לפני שאתם מבקרים אחרים קודם כל תבקרו את עצמכם.

אם אני רוצה משהו מכל הלב באופן עוצמתי אני ישיג אותו כל עוד זה תלוי בי, לפחות אנסה אבל ברוב הפעמים אני גם מצליחה וזה מגדיר אותי גם כטיפוס מעשי. אני שונאת לא להשיג את מה שאני רוצה.

אני מגדירה את עצמי כמישהי ביישנית בגלל שאני לא טיפוס מוחצן, אני מעדיפה קודם לראות מי עומד מולי ורק אחרי זה לפתוח בשיחות שיכולות להימשך שעות.

אני שונאת שתיקות מעיקות ברגעים שכאלו, ומשום מה תמיד עוברת לי מחשבה בראש שאני אשמה למרות שאני לא.

יש לי פרפקציונזם רציני ומוגזם, כי בכל דבר שאני עושה הוא חייב להיות מושלם מבחינת ביצוע ולא משנה מה, אם זה להיות במבחן אז לקבל את המאה או התשעים פלוס, אם זה לעשות עבודה זה אומר שהיא תהיה אסטית ומושקעת.

אם זה לצאת עם מישהו לדאוג שהוא יהנה הכי שאפשר, לא משנה אם אני צריכה להתפשר על דברים (כמובן שלא יהיה מוגזם) אני מאוד משקיענית בכל מה שאני נוגעת ועושה, וכל דבר שמבחינתי הוא פחות ממאה אחוז נחשב לכישלון.

אם אני אקבל על עצמי משימה כלשהי, אני יערך לקראתה, אלמד אותה, אדאג בגללה, ולא יתחיל עד שאני אהיה מוכנה לחלוטין.

קשה לי לתת מחמאות דווקא בגלל שאני נורא פרפקציוניסטית, לא מסיבה אחרת וכל דבר אפילו הקטן ביותר מפריע לי בטירוף.

אני סולחת בקלות לאנשים, אבל אם אני אשאר איתם לאחר מכן זה תלוי ברמת הפגיעה.

אם היא גבוהה אז זה יעשה לי חשק לירוק להם בפרצוף. בעקבות זה אני יכולה להיות לפעמים נוטרת טינה, ובנוסף לדעת בלב שהבנאדם הזה הולך לשלם ובגדול. אני שאפתנית בהרבה תחומים ואני שונאת לא להצליח או לא להגיע למטרות כמו שרציתי.

מומחית לפרטים הקטנים. קשה לי לראות את התמונה המלאה והכללית ואני "נטחנת" על אירועים וסיטואציות שקרו לי בחיים במשך הרבה לאחר שזה קרה, שזה אומר אם הייתי עושה אחרת מה היה קורה, או מה בנאדם מסוים התכוון שהוא אמר משהו... בלי סוף

אני מנתחת כל דבר שנקרה על דרכי לפרטי פרטים, עד כדי כך, שלעיתים קרובות קשה לי לראות את המכלול. דורשת מעצמי הרבה, בדרך כלל יותר ממה שאני יכולה.

אני כנה עם מי שאני נמצאת אבל לא תמיד אומרת את כל האמת בפרצוף, מה שבטוח מנסה להיות הכי אמיתית שאפשר.

עם חברים אני מאוד נאמנה ותומכת, את אלו שאני מעריכה ואוהבת באמת אני מלאת אהדה. קשובה לצרכי הסובבים אותי ויודעת לתמרן בין הבעיות הניקרות בדרכם. אוהבת לעזור לאנשים לאחרים אך לא אוהבת לעשות זאת באור הזרקורים אלא בהחבא. על מנת להרגיש טוב עם עצמי אני חייבת לתת מעצמי לאחרים. 

 

אני לא יכולה לסבול פרובקטיביות בתמונות ובלבוש ברחוב, כי זה מגעיל אותי.

אני אוהבת לכתוב וזה מצליח לי ברוב הפעמים רק כשאני מרגישה צורך להביע את הרגשות שלי, ולא את סדר היום, התרפקות על זיכורונות או דברים שלמדתי מ"ניסיון" בחיים.

אני נפתחת לאנשים במובן מילולי רק כעבור כמה זמן, כי קשה לי לסמוך על אנשים ולהאמין בהם, זה דבר שלא היה לי ולמדתי עם הזמן. אחד הדברים שאני הכי שונאת, זה להרגיש חוסר שליטה, אני אוהבת לשלוט במצב ולא סובלת כשאומרים לי מה לעשות.

כשאני נקשרת לאנשים אני אהיה הכי תומכת ונאמנה בעולם, אני לא יודעת להיפרד רגשית ולמעשה לא נפרדת.

אני אוהבת את הלילה, מתה על השעות הקטנות ועל החושך והשקט... אני שונאת לקום בשעות מאוחרות ולהפסיד חצי יום, או להתעורר מוקדם בשעה מסוימת \ כשמעירים אותי- שזה בכלל יכול להביא לי את הג'ננה.

אני לא יכולה לסבול אנשים מתנשאים, צבועים, שקרנים, דו פרצופים, כאלה שחושבים את את עצמם יותר ממה שהם כי זה פתטי, אינטרסנטים ואגואיסטים יותר מידי, קנאים - כשזה עובר את הגבול, וכאלה שפוגעים באחרים - כדי לגרום לעצמם תחושת סיפוק על חשבון הבכי של האחר, כאילו שהם יותר טובים וחסרי פגמים.

אני מאוד אוהבת מסגרות חדשות והתחלות בכללי, יש טיפה את תחושת הפחד אבל אני אוהבת את ההרגשה של דף חדש.

יש ימים שאני יכולה לאהוב את עצמי ולהיות מאושרת שאף דבר לא יזיז לי, אבל יש גם ימים רעים לעיתים רחוקות כמו כל אחד של שנאה ורחמים עצמיים. אני ברננית וקשה לי להיות מרוצה מדברים.

אני שונאת שירים וסיפורים שאי אפשר להבין את המשמעות בין המילים ואת הפואנטה שבסיום.

מתעבת פרחות במיוחד את אלו הבלתי נסבלות שחושבות את עצמן יותר מידי והטיפשות שמביינהן, אלה שהולכות עם מחשופים עמוקים שרואים להן את כל השקיות חלב ועם מכנסיים קצרצרים שקטנים עליהם ב-3 מידות והצמיגים יוצאים החוצה מימין ומשמאל.

לדעתי ניתן "לקרוא" אנשים לפי מבט בעיניים, הליכה דיבור ודפוסי התנהגות, וגם בעיקר את הכתיבה בבלוג כמובן שמציגה את האני האמיתי.

אני שונאת צחוקים על חשבון מישהו אחר, וגם שונאת צחוקים "בצחוק"- שלא נעשים בכוונה למרות שהם פוגעים. תפסיקו לצחוק על דברים שלא מצחיקים! יש לי אינטואיציה מאוד מאוד חזקה שתמיד עובדת, זה כמו חוש שישי, עד עכשיו היא לא איכזבה אותי.

כמעט תמיד קר לי, לא משנה מתיי ואיפה קר לי, אפילו בקיץ כשמדליקים יותר מידי את המזגן על קירור במעלות נמוכות.

כשזה קורה מתחילה להיות לי לחה מעצבנת ועיטושים שלא נגמרים (אני חושבת שהמערכת החיסונית שלי ממש דפוקה).

יש לי זיכרון מצוין, וזה אומר שאני זוכרת אירועים ספורים מגילאים צעירים, דיבורים מעשים ורגשות, את האנשים שביליתי איתם וצחקתי איתם עד אין סוף אבל במיוחד את סוג האנשים שהיו לצידי ותמכו ברגעים הקשים ובדמעות שלא פוסקות.

אין מצב שאני אשכח אירועים חשובים והדברים שגרמו לי אושר וכאב יותר מהכל.

הכי מכולם מעריכה את אלה שיודעים לזהות את העצב בעיניים, שזה אומר שהם מכירים אותך טוב יותר ממה שאתה חשבת.

חבל שאין לי אחד כזה.

אני אמנם נמוכה - 1.53 כמו שציינתי לפני כמה פוסטים אבל אף פעם לא הייתה לי בעיה עם ה"גמדות" שלי, להפך, כי זה לא שיש לי מבנה גוף של וופלה תחת מצומק וחזה שטוח.

אני שונאת שמבקרים אותי, כי אני מבקרת מספיק את עצמי ולא צריכה ביקורת נוספת על איך שאני נראית או המעשים שאני עושה והדברים שאני מאמינה בהם.

במיוחד, שונאת כשופטים אנשים בלי לדעת באמת מה עובר עליהם או מה הביא אותם למצב שעשו.

כשאני במחזור אני עצבנית וחסרת סבלנות יותר מהרגיל אבל משתדלת לא להראות את זה, אבל כשזה קורה ביומיום זה אומר שבאמת הביאו לי את הסעיף ואז מגיע הטמבל שאומר "היא צריכה לקבל \ היא במחזור"

אתם תראו אותי מצחיקה, משעשעת ואחת שאפשר לדבר איתה, אבל לעיתים רחוקות אני יכולה להיות עוקצנית וצינית, ואם אני כזאת זה אומר שאני במצב רוח רע מאוד ואני סתם ממורמרת.אני לא אוהבת ביצוע כושל וחוסר ארגון. 

לפני חצי שנה קיבלתי 2500 ש"ח לבת מצווה (סיפור ארוך למה לפני חצי שנה) וזה הציל אותי מבחינת הבזבוזים. אני יכולה לקנות בגדים מתיי שבא לי, לצאת איך שאני רוצה ולקנות בזמן הנכון, כי תמיד יש לי.

יש לי שליטה מלאה על הכסף שלי ואני קונה המון כל הזמן, כמובן שכבר הייתי אמורה ממזמן לגמור את ה-2500 והרבה יותר מזה אבל אני משתדלת לחסוך ולשמור על קו של 1500 למרות שאני בזבזנית אני חוסכת בחזרה את כל הבזבוזים שלי.

זה עבד במשך חצי שנה וככה זה גם הולך להמשיך. 

 

כשכתבתי ברשימות שאני אמפטית גם התכוונתי לזה. רוב הפעמים שפורקים בפניי את הלב ודעות אישיות, או שאני קוראת סתם דברים בבלוגים של אנשים שאני אפילו לא מכירה, אני יכולה להתחבר ולהבין טוב מאוד אפילו במקרים שלא עברתי את המצבים האלו, אבל זה לא אומר שאני חייבת להסכים. אנשים אחרים לא יכולים לצפות ממני להיות אמפטית כשאני לא יודעת מה קורה מתחת לפני השטח.

אני טיפוס עקשן, וקשה לשנות את הדברים שאני מאמינה בהם והולכת להמשיך איתם; אז עדיף שלא תתווכחו איתי אפילו על דברים יומיומיים כי בסופו של דבר אני יעשה את מה שאני רוצה ושום דבר לא ישנה את הדעה שלי.

בחיים שלי אני מנסה להיות הכי אופטימית שאפשר וחייכנית למרות שלפעמים אני סתם יוצאת פסימית עם פרצוף של תשעה באב, כמו שאמרתי קשה לי להחביא רגשות. למדתי לא לבכות ליד אנשים אבל אני לא יכולה לזייף פרצוף עצוב.

במצב רוח טוב בין השאר תוכלו לראות אותי גם נורא איפולסיבית ו'פלפלית'. אני מתה על אקסטרים ועל רכבות ערים \ בנג'י בלונה פארק.

בקטע של הספורט אני אוהבת לרקוד, רואה בזה עוד דרך של פורקן והמוזיקה כל הזמן משתנה, לפי המצבי רוח. שיר אהוב מבחינתי זה שיר שאני חורשת עליו קצת יותר משבוע בלופים ואז עוברת לאחר.

מתאימה את עצמי לתנאי הסביבה אבל שונאת לישון באוהלים, שונאת טיולים ושונאת טיפוסים מיוזעים.

אני טובה בספורט אבל לא מפתחת את זה (ריצות קפיצות וכאלה) בקטעים האלו אני לא מהאלה שמשחקות את עצמן שאין להן כוח ויושבות בצד כמו בטטות.

אני עצמאית ולא מפחדת להיות לבד, ללכת לבד, לחשוב לבד. זה משהו שמתרגלים. אבל מפחדת ללכת בחושך או בסמטאות חשוכות (כי זה מאוד תלוי בשעה, במקום ובמידת החושך) מי שמסתובב איתי תמיד מרגיש צורך לשמור עליי וללוות אותי הביתה בלי קשר לפחד שלי - וזה כנראה מה שהרגיל אותי. 

אין בנאדם שלא אוהב תשומת לב, אבל אני לא דורשת את זה ושונאת לראות כאלה שדורשים את ונואשים לתשומת לב במכוון.

מגיל קטן הייתי נשארת לבד בבית והולכת למקומות בלי צורך בעזרה גם בשעות מאוחרות. למרות שאני לא חושפת את השם שלי בבלוג כי אני רוצה להישאר חסויה - אני מאוד אוהבת אותו.

יש לי חולשה מוזרה ובלתי מוסברת לחיות מצוירות \ בובות פרווה, פרות, כבשים, דובים, פילים, מה שתרצו - זה ממיס לי את הלב.

 

אני אוהבת סרטים קיטשיים וצפויים, טלנובלות בספרדית וכל מה שקשור בזה. יש לי קליטה מהירה יחסית לשפות, דרך אגב.

אם תדברו לידי בספרדית שותפת אני יוכל להבין כמעט את הכל, למרות שאין לי מוצא דרום-אמריקאי.לדבר אני יכולה לנסות

כמעט תמיד אני משתדלת להאמין בדרך שבחרתי להיות בה ומאמינה שהכל קורה כי זה צריך לקרות, אין צירופי מקרים.

אוהבת לתת מעצמי וללמד אחרים, להראות להם את האור בקצה המנהרה במצבים חשוכים ולצחוק עד אין סוף בבילויים נצחיים. 

 

אז.. נעים להכיר

נכתב על ידי my innocence , 25/8/2008 00:49   בקטגוריות אישי  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



7,170
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmy innocence אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על my innocence ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)