בחזרה לתמימות

פסיכולוגיה, סוציולוגיה, וכל התתי נושאים שתרצו לתת, זה אחד הנושאים הכי מעניינים שיש.

אני בטוחה שגם מי שלא חושב ככה, הוא יכול להתחבר לפחות לאחד מהדברים שכתובים בספרים או באינטרנט-כל מקור מידע אחר, ולהנהן בראש עם חיוך דבילי ומרוח על הפנים במחשבה של "כמה זה נכון" ו"אוי גם לי זה קרה פעם".

אני מכירה המון אנשים בסביבה שלי שלומדים פסיכולוגיה (אוניברסיטה, תארים ומקצוע בבסיסו) משפחה לרוב והורים של חברים, ובאופן אובייקטיבי לגמרי אני יכולה להגיד לכם שמהצד, אתם פשוט לא קולטים בכלל איך אותם אנשים למדו פסיכולוגיה ואת כל התורה החכמה והמסקרנת הזאת.

(עכשיו מגיע ההסבר-)

פסיכולוגיה זה הרי נושא שעוסק בתורת הנפש, ובתוכו גם תתי נושאים כמו התפתחות, שלבי התבגרות, דברים שנעשים בחברה ומאיפה הם באים ודברים שבעצם אנחנו נתקלים בהם בכל יום, וזה מה שהופך את זה לעוד יותר מעניין,

כי אנשים רוצים להכיר יותר טוב את עצמם וזה דבר טבעי, וכמו כן את כל התרחישים שקורים מסביבם, הדילמות ודפוסי ההתנהגות.

אבל מצד שני זה יכול לסבך לכם את החיים ביג-טיים. אני לא ממציאה את זה, כי אנשים מתוסבכים שהולכים ללמוד פסיכולוגיה יכולים להשתנות לטובה, אבל יכולים לצאת מתוסבכים בהרבה יותר ממה שהם יצאו.

(אני יודעת שאני גם קצת מתוסבכת עם הפילוסופיות שלי לפעמים, אבל אני ינסה להסביר את עצמי יותר טוב)

ברגע שאתה מבין איך נוצרים כל מיני דפוסי התנהגות ודברים על בסיס יומיומי, אתה מתחיל לחיות במחשבה בכל פעם שזה קורה לך על כל דבר בבסיס רק במקורו, וזה רק גורם לך לחשוב בצורה פסיכולוגית ומחשבתית, ולא מעשית.

כולנו יודעים פסיכולוגיה. אני חותמת לכולכם שאתם יודעים את המושגים הבסיסיים ביותר, והם שמורים חזק גם בעקרונות שלכם.

לזה אני קוראת "הפסיכולוגיה של החיים".

אלו דברים שאנחנו עוברים בעקבות התבגרות ובעקבות הכרה עצמית והכרה של הסביבה בדרך זו או אחרת.

אם כמה שהנושא מסקרן, זה לא יעזור לכם להבין יותר טוב ממה שאתם מבינים כיום.

אתם יודעים מה, ונניח שזה כן מלמד אותכם ואתם כן מצליחים לעזור לאחרים והלאה. נניח שתהיו פסיכולוגים, יועצים וכדומה.

אתם תבינו כל כך טוב אחרים בצורה שהם מתנהגים שבכלל תצאו ממחשבה בכלל עליכם.

תהיו כל כך עסוקים באנשים אחרים, אתם לא יודעים עד כמה. זה יגרום לכם המון סיפוק שיש לכם עזרה לאחרים.שמישהו מרגיש שתרמת מעצמך משהו.

אבל אני בטוחה שהכי קשה- זה ליישם את זה על עצמכם.

נורא קל לייעץ לאחרים, רובכם אולי יודעים כמה זה קשה בעצם המושג-"עבודה עצמית". כמה זה קשה להחמיא לעצמנו, להגיד מילה טובה, וכמה קל לנו להגיד כל יום למישהו ולעודד מבלי לצפות שהוא יגיד גם משהו.

קשה להתבגר ולהתחשל, אף אחד לא אומר שזה הולך להיות קל, יש הפתעות בחיים, ובדידות ועצב יכולים להגיע עליכם בכל רגע נתון, ולא משנה באיזה מצב אתם נמצאים העיקר איך אתם חושבים על זה. (כמו שכתבתי בפוסט עניין של השקפה)

במילים שלי, אין כמו "הפסיכולוגיה של החיים", כי לחיים שלנו אנחנו לא צריכים שום ספר או חוברת לקרוא ממנה וללמוד בעל פה לאיזה מבחן. אנחנו מיישמים זאת במציאות בכל רגע נתון ואפשרי גם בלי להתכוון.

זה עקרונות, זה מילים, מעשים, מחשבות וגם ביטחון עצמי. כל מה שתרצו שאנחנו נקלעים להרבה קשיים בגלל זה.

בחיים שלי למדתי ששמירת סודיות היא חלק מאוד חשוב ביועצות ושיתוף, ואני למדתי שנאמנות זה חלק מאוד חשוב בחברות אמיתית והדדיות.

את האחר והשונה בחברה,למדתי בהתבוננות בצער על אנשים בעלי מגבלות, וזה דבר שאנחנו כל כך לא מעריכים (ידיים, רגליים, דיבור וראייה)...

 עד כמה שזה מפתיע כן למדתי להעריך את כל הדברים האלה לאחר שבאמת ראיתי מול העיניים שלי בנאדם עיוור שקורן מאושר למרות שאין לו אפשרות לראות את הדברים היפים של החיים.

אין סוף לדברים שאנחנו לומדים כל יום ולמילים שאנחנו אומרים לעצמנו בכל רגע נתון.

ואני חייבת אף לציין ולהגיד שהמשפט: "אתה מתבגר ביום הראשון בו אתה צוחק על עצמך" נכון מאוד-באופן מפתיע.