בחזרה לתמימות

חודש חדש - יולי (:

החופש עובר בינתיים בשעמום טוטאלי אם להגיד בכנות, די נגמרו מקומות הבילוי והאנשים שכיף לי להיות איתם אז אני מוצאת את עצמי מבלה בעיקר מול הטלוויזיה (לא שזה רע) אבל לעיתים נגמרים התוכניות...

החזירו את הפרקים הישנים של פטיטו שזה קטע די משמח, אני אוהבת שם את התספורת של ברנדה אסניקר, אני בקרוב מסתפרת ממש בסגנון הזה, עניין של שבוע- שבועיים, אני רק מאריכה כמה דברים, ובכלל נהייתה לי פוביה מתספורות. (כמה מוזר זה נשמע)

ובכלל אני אוהבת את כל הריקודים והבגדים של ההתחלה,

ויש גם קטע מבאס- הורידו את אלמה פיראטה. באמת התבאסתי

קניתי היום גופיה מ-TNT שרציתי לקנות ממזמן, (באמת שכמעט כל המלתחה שלי משם) אני מתה על החנות הזאת, אבל די חרשתי עליה.

וזאת גופיה קצת ארוכה מהרגיל, לא טוניקהחולצתהריון מאלה שצריכים לשים עוד גופיה מתחת כי אם לא יראו את החזיה.

היה גם משהו כזה בפטיטו ^^ ו40 שקל זאת מציאה, אז קפצתי על ההזדמנות.

אם להגיד בקיצור, היה לי הרבה זמן עם עצמי בזמן האחרון, אם אני רוצה את זה ואם לא, אני רק באמונה שהכל יכול להשתנות...

ואני לא היחידה שלפעמים מרגישה לבד ושאף אחד לא מבין אותה ועוד כל מיני כאלה.

כולם לפעמים מרחמים על עצמם, מרגישים לבד, מנותקים מהעולם, מכוערים, חסרי ביטחון, והרשימה ארוכה.

הכל זה עניין של איך אנחנו רואים את האירועים והדברים שקורים מסביבנו ההרגשה שלנו כלפי עצמנו.

אתמול נפגשתי עם זאת שקצת נפגעתי ממנה, אני קצת עדיין לא מרגישה קשורה אליה מהבחינה שבאיזשהו מקום עדיין אני לא סלחתי לה.

היה כתוב בספר אחד שכל עוד אני לא אסלח לעצמי אני לא יהיה מסוגלת לסלוח לאחרים ואני אנטור טינה.

אבל פשוט.. היא כל הזמן דיברה וסיפרה על כל מיני ילדים שהיא פגשה ומה שהיא עשתה, ולא היה אכפת לי, פשוט לא עניין אותי למרות שהעלתי כמה נושאים כי לא רציתי לשקוע במועקה של שקט, כשלא אומרים כלום. אני שונאת את זה.

היא מרגישה טוב עם עצמה זה בלי ספק, והיא באמת יפה, אבל לעזאזל אני מרגישה לידה כמו זבל.

לא רק שלפני שהיא באה התארגנתי תוך פחות מ-10 דקות (משהו שממש ממש לא אופייני לי) ויצאתי בחרא של תחושה. not good

זה עניין של זמן עד שאני אסלח לה, כי הזמן עוזר להתרגל לשינויים ולמצב הנוכחי, וגם אם אני אתמיד ברגשות שהלכתי איתם היום בעיקר, (למרות שלא הצלחתי להסתיר את החוסר סבלנות שלי, העצבנות ולראות אנשים שאני לא רוצה לראות ולפגוש)

אני מאמינה שגם זה ישתנה.

הכל בא בחבילה אחת אז אני מאמינה שהאושר יבוא יחד עם זה. בגלל זה הרי כל כך רציתי את החופש הזה...

וזין על כל מי שזה לא מוצא חן \ לא ימצא חן בעיניו.

נמאס לי להתעסק במה שאנשים אחרים יגיבו ויעשו בעקבות דברים אחרים.

התחלות חדשות והחזרה של אחרי החופש תהיה קשה טיפה כמו כל שנה, מקומות ישיבה, כל מיני ילדים, לימודים, יהיה בסדר.

ולנושא אחר- אתמול היה שיעור אחרון בסטודיו (הרוב מסיימים ב30.6 בגלל שהשנה של היסודי מסתיימת) והיה לנו שיעורים מיוחדים של אקרובטיקה, דברים בסיסים והיה מגניב טילים!

אפילו הצלחתי לעשות עמידת ידיים ותוך כדי נפלתי לצד השני, התגלגלתי הפוך

זאת שהיתה אמורה לתמוך בי נבהלה לאללה גם ממה שקרה לי וגם מעצם "חוסר האחריות" שלה, אבל כמה שזה נשמע מוזר זה היה ממש כיף, הרגשתי באוויר וכשנפלתי לא כאב לי בכלל. כולם היו כ"כ בשוק שנפלתי ככה, אולי זה באמת היה נראה נורא אבל חפיף, זה היה מצחיק

במעודדות צמודות ביותר למשל מעורב הרבה אקרובטיקה. אבל למדנו רק את הבסיס. בכל מקרה היה כיף חבל"ז.

טוב זהו. כיף לכתוב לעצמי, אני יודעת שלא יהיו תגובות ^^

3 >

בתקווה שיחזיק מעמד :)

בהצלחה!