בחזרה לתמימות

זה פוסט שאתם יכולים לקרוא בהחלט בהרחבה עליי, זה היה מאוד משחרר וקיבלתי את ה'השראה' בעקבות כמה פוסטים שהיו בסגנון בזמן האחרון. קודם כל, הוא יצא ארוך לגמרי. כי אני באמת מכירה את עצמי טוב ואין משהו על עצמי שלא כתבתי בפוסט, אבל יכול להיות שלא יהיה לכם כוח לקרוא (רוב הסיכויים...) ולכן אני לא רוצה להעיק עליכם. עשיתי לכם תמצית, בכל אופן, מוזמנים ללחוץ על הקטע המלא :) אני מאוד אשמח ויעריך אם תעשו את זה :)

נולדתי בתאריך ה24.8.94 שזה אומר שאני מזל בתולה, אם תקראו באתר כלשהו פרופיל מזל זה ממש כאילו נכתב עליי.

אחת התכונות הבולטות ביותר שלי זה הביקורתיות, אני מבקרת את עצמי כל הזמן וזה בלתי נסבל לעיתים קרובות.

אף אחד לא יכול להתחרות איתי בלהעביר ביקורת על כל העולם, אבל כמו שציינתי את הביקורת הקשה ביותר מקבלת אני.

אם בא לי, אני יכולה למצוא את הפגמים בכל אחד תוך פחות מדקה אבל בחיים לא תראו אותי מעירה למישהו בגלל ביקורת רעה כי אף אחד לא מושלם, וברור שגם אני לא. לפני שאתם מבקרים אחרים קודם כל תבקרו את עצמכם. אני שונאת לא להשיג את מה שאני רוצה. מומחית לפרטים הקטנים.

אני נפתחת לאנשים במובן מילולי רק כעבור כמה זמן, כי קשה לי לסמוך על אנשים ולהאמין בהם, זה דבר שלא היה לי ולמדתי עם הזמן. אחד הדברים שאני הכי שונאת, זה להרגיש חוסר שליטה, אני אוהבת לשלוט במצב ולא סובלת כשאומרים לי מה לעשות. אני מנתחת כל דבר שנקרה על דרכי לפרטי פרטים, עד כדי כך, שלעיתים קרובות קשה לי לראות את המכלול. דורשת מעצמי הרבה, בדרך כלל יותר ממה שאני יכולה.

כשאני נקשרת לאנשים אני אהיה הכי תומכת ונאמנה בעולם, אני לא יודעת להיפרד רגשית ולמעשה לא נפרדת.

יש לי זיכרון מצוין, וזה אומר שאני זוכרת אירועים ספורים מגילאים צעירים, דיבורים מעשים ורגשות, את האנשים שביליתי איתם וצחקתי איתם עד אין סוף אבל במיוחד את סוג האנשים שהיו לצידי ותמכו ברגעים הקשים ובדמעות שלא פוסקות.

אין מצב שאני אשכח אירועים חשובים והדברים שגרמו לי אושר וכאב יותר מהכל.

אני שונאת שמבקרים אותי, כי אני מבקרת מספיק את עצמי ולא צריכה ביקורת נוספת על איך שאני נראית או המעשים שאני עושה והדברים שאני מאמינה בהם.

אני טיפוס עקשן, וקשה לשנות את הדברים שאני מאמינה בהם והולכת להמשיך איתם; אז עדיף שלא תתווכחו איתי אפילו על דברים יומיומיים כי בסופו של דבר אני יעשה את מה שאני רוצה ושום דבר לא ישנה את הדעה שלי.

כשכתבתי ברשימות שאני אמפטית גם התכוונתי לזה. רוב הפעמים שפורקים בפניי את הלב ודעות אישיות, או שאני קוראת סתם דברים בבלוגים של אנשים שאני אפילו לא מכירה, אני יכולה להתחבר ולהבין טוב מאוד אפילו במקרים שלא עברתי את המצבים האלו, אבל זה לא אומר שאני חייבת להסכים. אנשים אחרים לא יכולים לצפות ממני להיות אמפטית כשאני לא יודעת מה קורה מתחת לפני השטח.

כמעט תמיד אני משתדלת להאמין בדרך שבחרתי להיות בה ומאמינה שהכל קורה כי זה צריך לקרות, אין צירופי מקרים.

אוהבת לתת מעצמי וללמד אחרים, להראות להם את האור בקצה המנהרה במצבים חשוכים ולצחוק עד אין סוף בבילויים

נצחיים. 

:)נעים להכיר. אוהבת אותכם המון!

ידעתי שההרגשה הזאת לא נעלמה. מן התרגשות כזאת, שלמרות שזה מגיע בכל שנה עדיין סופרים בלב את הימים ואז כזה מגיע - הינה עברה עוד שנה  זה היום שלי.

בכל השנים הייתי סופרת לגמרי את הימים, עוד מיוני אני חושבת, ותמיד שהגיע אוגוסט ההתרגשות היתה גוברת כביכול. השנה כשהגיע אוגוסט, רק אז קלטתי כמה ה'יומולדת' קרוב כי אפילו לא התחלתי לספור את הימים מראש.

אם להגיד את האמת, הייתי רוצה להתקדם בשנה-שנתיים לפחות בגיל. זה מרגיש לי תקוע ומעצבן. הגעתי לישראבלוג בגיל 11 (כמעט 12) ודרך אגב ישרא השתנה בטירוף בשלוש שנים האלו. הכי גדול זה הפרו חינם כמובן שזה היה ה-שוס של ישראבלוג, כי זה עלה בסביבות החמישים-מאה ש"ח, לחצי שנה או לשנה. הקוראים האחרונים גם לא היו או 'הגדרות לתגובות'.

אבל לא מכירים אותי בתור 'my innocence'. המצב שונה לגמרי אם אני מחזירה שנה אחורה, לפני שנתיים או לפני שלוש כמובן. אני יכולה להגיד לכם בפירוש שבחיים לא חשבתי שאני אגיע לנקודה הזאת אבל אני שמחה על האופטימיות שצברתי למרות שהיו כאלה שלא היו יכולים להתמודד. נכון שאף אחד לא יכול להבין, אבל ככה זה טוב שישאר.

לפחות בהמשך יהיה לי יותר קל בחיים כי אני יודעת שיש דברים שכבר למדתי למרות שהם כאבו לי עד מאוד בכל זאת התמודדתי איתם והינה אני מי שאני כיום לא יכולה להסביר מה קרה לילדה במשך שנה אחת.

לשם של הבלוג יש הרבה משמעות בעיניי. כשפתחתי את הבלוג לא היה לי מושג איך אני הולכת לקרוא לו, ואני שמחה שמצאתי את השם והכינוי באותו יום של ה-9.6, השם שנבחר כתמימות שלא תחזור, אבל שתמיד תישאר בתוכי (: שמתם לב גם למספר של הבלוג?

בכל זאת אני עדיין ילדה. בת 14, ילדה. אם יש משהו שאני ממש שמחה על זה שפתחתי את הבלוג, חוץ משאני פורקת פה את הלב שלי - מה שבחיים לא העזתי לעשות, אני שמחה שהכרתי וחזרתי לקהילה הישראבלוגית, שוב פעם.

לפני הבלוג הזה לא היה לי בלוג אישי אבל בכל אופן שכעזבתי זה הרגיש לי תחושת ריקנות מאוד עמוקה משום מה. זה היה כל כך כיף לקרוא תגובות תומכות של הבלוגרים, לעשות רענן, לבדוק את מצב הכניסות ואולי להציץ ב"קוראים האחרונים" ורק אחרי זה לראות אם יש תגובה. אותה פעולה, זה כיף לעשות כל פוסט מחדש גם פעם וגם היום 

אין לי מושג מה אני הולכת לעשות מחר (או יותר נכון היום) בטח אני יקום באיזה 12 בצהריים, אבל העיקר שאני אבלה אשמח ו.. שופינג כמובן. מה שבטוח, אולי אתם יודעים שאחרי אכזבה של פעם אחת אתם לא יכולים לצפות כבר יותר מידי בהמשך, אז אני שמחה שאין לי ציפיות גבוהות.

אז... מזל טוב? (:

שבוע טוב לכולכם 3>

עריכה 25.8 שעה 00:42

תודה מקרב לב על התגובות של האנשים המדהימים בפוסט הזה, אני בטוחה שמי שקרא את הפוסט הנוכחי כבר מכיר אותי ממש ממש טוב, ואתם יכולים להיות בטוחים שאני לא אשכח לאף אחד את זה. יומולדת זה היום שאתה רואה למי באמת אכפת ממך. לטוב ולרע (:

לילה טוב.