בחזרה לתמימות

השקפה זה משהו שאתה ישן איתו בלילה ומתעורר איתו בבוקר. השקפה זאת בעצם הדרך שלנו להסתכל על העולם.

ככה מתנהלים החיים שלך, על פי הכללים והמטרות שאתה קובע להם.

כשאין מטרה - אין הגשמות, אין שאיפה - אין רצונות.כי "זה כמו אדם שרוצה לזכות בלוטו, יושב בבית וחושב על זה שהוא לא יזכה, אבל בעצם הוא לא קנה את הכרטיס"

כל החופש מה שעשיתי זה בעצם, ישבתי בבית \ בכל מקום אחר, לבד \ עם אנשים מסוימים, ביליתי ועוד ועוד, אבל בעצם רציתי משהו אבל לא ידעתי בדיוק מה. רציתי דברים שלא עשיתי כלום למענם. לא מתאים לי, לרצות משהו ולא להשיג.

הרעיון פה הוא שזה היה כמו לחכות למשהו שבחיים לא יבוא. אנשים יכולים למות מרוב ייאוש של רצון ואי התממשות.

הייתי צריכה להזיז דברים, לשנות ולא להקשיב לעצות של אנשים שאולי הם עם חוכמת חיים יותר משלי אבל זה רק דיכא אותי יותר ויותר. כשאתם נמצאים למטה, או בדיכאון, הדרך היחידה שאתם יכולים לעלות בחזרה למעלה זה רק על ידיכם.

גם אם אחרים ינסו, גם אם אחרים יעודדו יאהבו ויתמכו, זה לא יעזור. אולי אפילו תדבקו במנטרה "תעזוב, אתה במילא לא תבין".

נכון, אנשים לא יוכלו להבין אותכם אם אתם לא תבינו את עצמכם.

לפני שבוע עשיתי לי לילה לבן לא מתוך כוונה כלשהי, קמתי באותו יום בשעה שתיים ולא יכולתי להירדם באותו לילה.

מחשבות רדפו אותי, הבלאגן בחדר שלי הטריף לי את השכל והתעצבנתי מזה שהדירוג בשיער לא יצא כמו שרציתי (איזה לא קשור). בסופו של עניין - מחשבות התבלגנו לי בראש ולא יכולתי להירדם. לא רציתי להפוך את הלילה שלי ליום ואת היום ללילה, אז הלכתי פעם ראשונה אחרי כמה שנים טובות עם המשפחה לבריכה, היה נחמד למרות השעמום...

הייתי עייפה מאוד כפי שאתם יכולים לשער, אבל המים השכיחו ממני את הכל, זה היה מרענן ומשחרר. כמו שאני אוהבת :)

תפסתי תנומה של עשר דקות בשעה שתיים וחצי בערך ואז העירו אותי ללכת חזרה הביתה. נרדמתי באותו יום ב-16:30.

מה שאני מנסה להגיד - שכל מה שתרצו באמת אתם תוכלו להשיג כאן ועכשיו. אל תחשבו ואל תתרצו יותר מידי, כמו מחשבות של אם הייתם בסיטואציה אחרת עם אנשים אחרים, במקום אחר, וכולי וכולי, תמיד תוכלו להקדיש לעצמכם טיפת זמן בשבילכם ולמטרות שלכם.

תשיגו את מה שאתם רוצים, תילחמו עבור המטרות שלכם! אף אחד לא יעשה את זה בשבילכם. תעשו רשימה, כמו רשימת מכולת, אפילו לא צריך לפרסם את זה בבלוג, תשימו בטיוטות או בוורד וכל יום תחזרו על זה בראש, כמה אתם רוצים את זה. קראתי על זה איפשהו וזה עובד.

באותו יום עברה לי מחשבה יותר במובן גופני ולא נפשי - שזה הרבה יותר קל מן הסתם. כי הגוף שלי היה עייף מלתפקד, אבל עובדה, במקום בו הגוף והנפש מתאחדים יוצא זיווג מושלם... (תחשבו על זה באיזה מובן שאתם רוצים, זה פשוט משפט יפה ונכון שיצא לי מהראש).

ולגבי השיער, במשך שבוע אני רק חשבתי כמה שהדירוג לא עשה לשיער צורה, וחבל שלא דירגתי מאחורה ואני והתסבוכים שלי שפחדתי מאיך שזה יצא, עם כמה פדיחה שזה יצא התקשרתי שוב לספרית וקבעתי להגיע. נכון, הגעתי כמו מטומטמת לאותו מקום ושילמתי שוב מחיר (מאה שקל, אבל זה יחסית זול) ושוב הלכתי בחום המעצבן הזה לעיר אחרת שהייתה קרובה ולא מספיק עם כל הדביקות איזה אוכמניה (נו הדברים העגולים המגעילים האלה.. שכחתי איך קוראים לעץ הזה אבל אני קוראת לפירות שלא-לאכילה אוכמניות כי זה דומה לזה) נדבקה לי לכפכף ואז דרכתי על זה, גועל נפש. גם הלכתי כמו איזה צולעת מיוזעת ברחוב אבל בכל זאת הגעתי בזמן, יצא כמו שרציתי ואני שלמה עם זה סוף סוף.

עוד עניין קטן, אל תתנו לאנשים אחרים להשפיע על הדברים שאתם שלמים איתם ואנשים אחרים חושבים שזה לא מתאים לכם או לא מתאים לאופי שלכם. אני מדברת אפילו על משפחה או החבר הכי קרוב, לפעמים האנשים הקרובים ביותר חושבים שהם הכי טובים לייעוץ והם הכי לטובתך אבל רק אתם בסוף תחליטו מה אתם רוצים ועם מה אתם הכי שלמים.

כשמעליבים אותכם או פוגעים בכם - אל תתייחסו כמה שזה קשה. עם הזמן ילמדו לכבד אותכם. אם אתם תכבדו אחרים - הם יכבדו אותכם, אם זה לא עובד הם פשוט לא שווים את זה, יש להם עוד מה ללמוד ולהתבגר.

כשאנשים אחרים בוחרים לפגוע באחר זה מתוך תסכול, תסכול על דברים שאין להם והם שונאים את עצמם על זה.

אתם יכולים לענות, אבל תראו מי עומד מולכם ותחשבו על ההשלכות שיהיו על המילים שלכם. אולי באותו רגע זה יגרום סיפוק אבל יכול להיות שזה יגרור שניה אחרי זה ריב רציני.

זה אתם - ככה אתם נראים וזה האופי שלכם. בנאדם יכול לשנות השקפה, דפוסי התנהגות ותגובות. אופי, אי אפשר לשנות.

אנשים לא משתנים. נכון, הם יכולים להתבגר, לרכוש חוכמת חיים, להתנהג אחרת בעקבות כל מיני סיבות, לפתח ביטחון עצמי, לאהוב ולכבד את מי שנמצא מולם, אבל הם ישארו אותו בנאדם.

הטעות שלי במשך כל החופש הזה, זה היה לרצות יותר מידי ולא לקבל, לא לקבל - כי לא עשיתי כלום.

התייאשתי, הייתי מתוסכלת כי לא השגתי את מה שרציתי, אבל אפילו לא ידעתי מה אני רוצה ולקראת מה אני הולכת.

הסיפור בפוסט הקודם, פשוט מקסים. זה על זוויות בנפש ובחיים בכלל, אפשר לראות ממש בין המילים, בין השורות הכל.

והכי חשוב זה ללכת מנקודת מבט שכל מה שקורה - זה כי הוא אמור לקרות וזה בדרך להתחשלות לקראת העתיד ומה שמצפה לנו. לא סתם דברים קורים, אני לא מאמינה בצירופי מקרים.

והדבר הכי חשוב בעולם, תחייכו!

"תחייכו הרבה,תחייכו גם כשאתם לבד, פשוט תחייכו. האם שמתם לב שברגע שאתה מחייכים, משהו באזור החזה נפתח?

איזו אנרגיה משתחררת לה! החיוך פותח את אזור מקלעת השמש, הוא פותח את השמש הפרטית שלכם ומאפשר לאור שלך לזרוח מבפנים החוצה אל העולם.

איך אתם מרגישים כשמישהו מחייך אליכם חיוך רחב, חיוך אמיתי? כשילד מחייך אליכם?

אתם מרגישים העברה של אנרגיה. כאילו שהוא שולח אליך קרניים מהשמש הפרטית שלו ומשחרר אצלך איזשהו שסתום של לחץ.

אנשים מסתובבים רוב היום סגורים, טרודים במחשבות והשמש שלהם כלכך קטנה עד שלא ניתן להרגיש בה.

היא מסתתרת אחרי עננים, היא מצומצמת - מכווצת.

ברגע שאתם מחייכים אל מישהו או שמישהו מחייך אליכם השמש שלך וגם של האדם האחר נפתחת ופתאום נעשה חם.

החיוך הוא לא קוד של נימוס, הוא לא מלאכותי כמו פרח פלאסטי - חיוך אמיתי יש בו חיים, הוא מקרין חיים.

החיוך הוא כפתור ההפעלה לשמש הפנימית שלכם. כמו במצלמה דיגיטאלית כשאתם לוחצים על כפתור ההפעלה והעדשה נפתחת ומוכנה לצלם...זה בדיוק מה שחיוך עושה.

תחייכו והעדשה שלכם תיפתח ותוכל לצלם דברים יפים. תוכלו לצלם את המציאות היפה ביותר - המציאות היפה ביותר תתגלה לפניכם. תחייכו לעצים, לפרחים, לשמיים...תנשמו עמוק... ושחררו חיוך. תגלו את העוצמה של זה.

הביטו במראה במפתיע באמצע היום...האם ככה אתם רוצים להראות? טרודים, עייפים, משועממים?

האם לא מגיע לכם הרבה יותר מזה? כן, מגיע לכם ולחיים שבכם הרבה יותר מזה.

תנשמו עמוק ותנו חיוך רחב ותבחינו כיצד ברגע אחד כל התמונה משתנה.

אתם נראים נמרצים, מלאים חיים, איכותיים יותר, מרשימים יותר, נחמדים יותר." מקסים, מתוך האתר הזה.

דרך אגב, תודה על כל התגובות החמות והביקורות הנפלאות, זה מחמם את הלב לשמוע את כל המחמאות, וזה מעלה חיוך עצום!

אפילו התחלתי להיות קבועה בכמה בלוגים, זה כיף לקרוא את מה שאתם כותבים, אפילו הפכתי להיות קבועה אצל הרוב.

ו-שוב תודה לרועי שפירסם אותי בבלוג שלו  

עריכה 17.8, 00:27 -

שכחתי להגיד ט"ו באב מדהים לכולכם! מקווה שביליתם

עמוק עמוק בתוך הגוף שוכנת לה הנפש, איש לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת.

לא סתם קיימת, יודעים גם מה יש בתוכה.

בתוך נפש במרכזה, עומדת לה על רגל אחת ציפור. ציפור ששמה ציפור הנפש והיא מרגישה כל מה שאנחנו מרגישים.

כשמשהו פוגע בנו, מתרוצצת לה ציפור הנפש בגופנו הנה והנה לכל כיוון, סובלת כאבים קשים.

כשמישהו אוהב אותנו, מקפצת לה ציפור הנפש בדילוגים קטנים ועליזים, קדימה ואחורה, הלוך ושוב.

כשמישהו קורא בשמנו, מקשיבה ציפור הנפש לקולו, על מנת לזהות איזו מין קריאה זו.

כשמישהו כועס עלינו, מתכנסת לה ציפור הנפש בתוך עצמה והיא שקטה ועצובה.

וכשמישהו מחבק אותנו, ציפור הנפש השוכנת עמוק עמוק בתוכנו, גדלה וגדלה עד שהיא ממלאה את כל המקום שבתוכנו. עד כדי כך טוב לך בחיבוק..

בתוך הגוף, עמוק עמוק שוכנת לה הנפש. איש עוד לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת. ועוד אף פעם, אף פעם לא נולד אדם שלא היתה לו הנפש. כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע שאנחנו נולדים- ולא עוזבת אותנו.

אף לא פעם אחת- כל עוד אנחנו חיים... בדומה לאוויר, אותו נושם האדם מרגע הולדתו, עד יום מותו.

ציפור הנפש עשויה מגירות מגירות. מגירות אלה לא פתוחות סתם כך, אלא נעולות במפתח. כל מגירה נעולה במפתח משלה ורק הציפור יכולה לפתוח אותן אם היא רוצה, את זה היא עושה ברגלה השניה.

ציפור הנפש עומדת על רגל אחת, וברגל השניה המקופלת מתחת לבטנה, היא מסובבת את מפתח המגירה אותו רוצה לפתוח,

וכל מה שנמצא בתוכה יוצא לחופשי אל תוך הגוף.

ומכיוון שאין דבר אותו אנחנו מרגישים שאין לו מגירה, יש המון מגירות לציפור הנפש:

שמחה, עצב, ייאוש, קנאה, תקווה, עצבנות, אכזבה, פינוק, סבלנות, שנאה.

ומגירה לסודות הכי כמוסים, זאת המגירה שאותה כמעט לא פותחים. יש כמובן עוד מגירות, שאותם אנחנו מוסיפים ככל שאנחנו רוצים...

לפעמים יכול האדם לבחור ולסמן לציפור אילו מפתחות לסובב ואיזה מגירות לפתוח. ולפעמים זוהי הציפור שמחליטה בשבילו.

למשל: הוא רוצה לשתוק ומורה לציפור לפתוח את מגירת השתיקה, אבל היא על דעת עצמה פותחת את מגירת הדיבור, והוא לא מפסיק לדבר מבלי לרצות.

דוגמה אחרת: הוא רוצה את מגירת הסבלנות ואילו היא פותחת את מגירת העצבנות- וגורמת לו להתעצבן בלי סוף.

וקורה שהוא מקנא מבלי להתכוון בכלל...

וקורה שהוא מקלקל דווקא כשהוא רוצה לעזור...

כי ציפור הנפש לא תמיד ממושמעת- ולעיתים קרובות עושה צרות...

כאן אפשר להבין, שכל אדם בדרכי החשיבה שלו ובהתנהגות שלו, מחליטים איזו "מגירה" הם רוצים לפתוח באותו יום. אם מישהו מחליט שהוא רוצה להיות שמח, הוא פותח את מגירת השמחה ומרגיש כיצד היא מתחילה להתפזר בכל הגוף...

ואילו ציפור שפותחת לו את מגירת הכעס, הכעס נשפך ממנה ומשתלט עליה כליל. ועד שהציפור אינה סוגרת את המגירה- הוא אינו מפסיק לכעוס.

כשרע לנו אנחנו פותחים מגירות שלא רוצים בהכרח שהם יפתחו- אך בכל זאת מרגישים איך הרגשות השליליים מעיזים להתפרץ,

כשטוב לנו אנחנו פותחים את המגירות שגורמות לנו אושר, אהבה וסיפוק וכך אנחנו מרגישים טוב עם עצמנו.

ומה שהכי חשוב- זה להאזין היטב לציפור. כי קורה שציפור הנפש קוראת לנו ואנחנו לא שומעים...

חבל, היא רוצה לספר לנו על עצמנו ועל הרגשות הנעולים במגירות אותם אנחנו לא מעיזים לפתוח.

זה חשוב- אולי פעם בלילה כשמאוחר ושקט מסביב להקשיב לציפור הנפש השוכנת בתוכנו, עמוק עמוק בתוך הגוף.

יש מי ששומע אותה לעיתים רחוקות, יש מי ששומע אותה לעיתים קרובות, ויש מי ששומע אותה רק פעם אחת בחיים.

גם אם אנחנו חושבים שאנחנו לא מסוגלים,

גם כשאנחנו חושבים שאנחנו לא יכולים ומתייאשים,

תמיד נוכל למצוא אותה ולהקשיב לקולות הנפש המתחבאים בתוכנו,

מעיזים לפרוץ בכל הגוף למרות שהם מקובעים עמוק בליבנו.

אין משהו שיכול לתאר יותר את מה שאני מרגישה, ספר מקסים למי שקרא ע"י מיכל סנונית.

בכל מקרה ניתן לראות כמה עריכות ותוספות שלי למי ששם לב, בסוף בעיקר. סופ"ש נפלא לכולכם.