Maybe, maybe it's the things we say
The words we've heard and the music we play
Maybe it's our cheapness
Or maybe, maybe it's the times we've had
The lazy days and the crazes and the fads
Maybe it's our sweetness
But we're trash, you and me
We're the litter on the breeze
We're the lovers on the street
Just trash, me and you
It's in everything we do
It's in everything we do...
(Suede- Trash)
בתור מושבניקית, אחד התפקידים העיקריים שלי זה לבקר את חבריי הבלרוסים. (מיותר לציין שאלה בני אדם שפויים ביותר, בכלל לא חולי נפש, ואף פעם לא אוכלים תפוחי אדמה!)
SO THERE I WAS, חוזרת מאחד מאירועי הכת שלי שנערך במרכז הקבלה, בדיוק אחרי שקשרו לי סרט אדום חדש לאצבע (עיזבו, צפייה מרובה בסרטי פאשיזם עם פפי לא עושים לי טוב), ונכנסת לבקר את חבריי הבלרוסים. (למען הפרוטוקול- הם אף פעם לא לבד. א.ף פ.ע.ם. גם כשהם לבד, הם לא. I know, spooky, isn't it?)
נכנסת לביתם, אומרת שלום לחויאבצ'קה הכלבלבה, מאחלת מוות איטי ומלא בייסורים לאבא בלרוס, והולכת לממ"ד שלהם, ששם מסתתרים כל הנאצים מהשב"כ והבלרוסים אוכלי הנבלות.
מבט ראשון:
(נקודות חשובות:
-הממ"ד מאוד מטופח.
-בני לוך.
-THEY KICK ASS בHEROES 3, מאדפאקה.
-שימו לב לעוגת הבית שנמצאת על השולחן, ביחד עם הנעל הצבאית של פפי.)
מבט שני:
(נקודות חשובות:
-בני עדיין לוך. ולבקן.
-לא רואים את זה טוב, אבל בני יושב בחינניות על הברכיים של אדון ודים.
-HEROES 3 זה לא קל כמו שזה נראה!
-למה לעזאזל בני חצי עירום?)
*NOTE TO SELF: לקנות לבני חולצה!*
אחרי משחק ממושך בהירואוז, ושיחה בוגרת ביותר על מי ברא את העולם (לוק סקייווקר או צ'אק נוריס), נשמעו קולות חירחור מאחת הפינות מאחורי השולחן. כמובן שהחשיבה הראשונית של כולנו הייתה "אה נו, בטח איזה נאצי שם שיחק עם הציקלון B ובטעות הפעיל אותו לא בטיימינג הנכון", אבל איש מסוים מאוד (שמו מתחיל ב"בל" ונגמר ב"רוסי"), החליט שצריך לבדוק מה מסתתר מאחורי השולחן.
כמובן שהגברבר הכי מורעל (פפי) מיד חשב על תכנית סופר-דופר-טריפל-מגה-אקסטרה מגניבה- להגיע אל קול החרחור בעזרת האיש, האגדה והרסטות- בוב מארלי. (מה לא עושים היום בשביל להדליק בוב מארלי?)
אז לקח הגברבר הנ"ל את הפלאפון, הדליק את בוב, וחשב "אבל היי? איך בוב יגיע אל החרחור?"
*הפרצוף שליווה אותי בתהליך: -.-*
אז לקח הגברבר הנ"ל את הפלאפון, הדליק בוב מארלי, וקשר אותו בדרך צבאית ומשופצרת למדי למקל של מטאטא.
קלטו, קלטו את היד של בני הגבר!
תוצאה סופית:
מה שיפה במושב, זה שאפשר מיד להסיק של מי היה הרעיון לפי רמת האייקיו שמתגלה בתהליך.
אוקיי, אז ככה, אני לא יודעת אם הצלחתם להבין או לא, אבל לחבר פלאפון למקל של מטאטא לא בדיוק עזר לנו להבין מה היה קול החירחור.
עד ש..*בום*!
מתוך אחת הפינות, נפל עטלף חמוד ופצוע.
אהא!
אז מארלי כן עוזר!
פ'קיצור, הכירו את בוב, העטלף של הבלרוסים מלפני שבוע, שעד היום רודף את הצנרת באמבטיה.
החופש היה פשוט מעולה, כל-כך הרבה אקטיביטיז וקראחנות מטורפות!
סתם נו, היה נחמד למדי.
יום שני הייתה נסיעה ממורמרת ביותר לעיר השמש.
ולמה כל-כך חם שם בליא? (פהההההה!)
פגשתי את לר היקרה, שהראתה לי את המקומות החמים בעיר, והאכילה אותי באוכל אוקראיני טעים. (תודה לר!)
חחחחח היה כל-כך משעשע, בחיים לא חשבתי שעיר השמש והבדואים יצחיקו אותי כל-כך. וכמובן, שקרדיט גדול נזקף לזכותו של בני, שדאג להתקשר אליי ולסמס לי בערך כל חצי שעה.
ולתענוגכם, קבלו תמונות של לר היקרה:
ואיך אפשר ללא תמונת ישרא מסורתית? (למה לעזאזל שמים מראות בכניסה לבניין בעיר?)
ומסמר הערב, סוחמן השפיץ, שדפק איחור אופנתי חבל על הזמן!
(;
ובכן, בנימה מסוקסת זו,
שיהיה סופ"ש באווירה חורפית, תימנית ותתכרבלו עם חתוליכם הדיקטטורים. (אלא אם כן אתם בלרוסים עם אלרגיה חריפה לחתולים ומתי שעובר לידכם חתול יש לכם תגובה נוראית.)
טולולו!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
