בזווית קצת שונה.

מצטערת על התקופה הארוכה חסרת העידכונים.

פשוט הייתי במשבר כתיבה,הרי לפעמים פשוט לא מצליחים לכתוב..(מי שכותבת סיפור בטח מבינה את זה).

אני עמוסה מאוד החודש במבחנים שיקבעו לי את הציונים לתיכון ככה שאני ישתדל כמה שיותר לעדכן.

את רוב הסיפור אני כותבת בשבילי בשביל לפרוק רגשות ודברים שמכאיבים לי.

לאט לאט אני בטוחה שאני יכנס לשוונג של כתיבה אז תתכוננו לפרקים מפרגנים ביותר

אם יש שאלות לגבי הסיפור אז אין לי בעיה לענות עליהן בכיף.

תהנו מהפרק,אוהבת את כולכן.

~

לרגע חשבתי שאני מדמיינת.

חן ותום עמדו מולנו מסתכלים ובוחנים את תגובתנו.

"תום,חן?"קראתי בשמם כדי לבדוק אם אני באמת באמת לא מדמיינת עכשיו.

"וואי אחי שחכתי בכלל שעברתם" קם מאור מהספסל והוציא אותי מההלם.

"אתם מה?"שאלתי עוד פעם.

"נו מה יש לך בעיות קליטה או משו? עברנו לבצפר שלך" אמרה חן מגחחת לעצמה.

באותו רגע הייתי בהלם טוטאלי.

לא חשבתי לרגע שאלה שעברתי איתם את כל הקיץ יהיו איתי גם במשך כל השנה.

כל בוקר וכל הפסקה.

זה שאני אוהבת כל כך,יהיה לידי צמוד אלי

שאני לא יתגעגע אליו,כי הוא פה לידי כל הזמן.

"אתם לא עובדים עלי נכון?" שאלתי מהססת.

"נו מה את סתומה? אני אומרת לך שאני איתך באותו בית ספר מה כל כך קשה להבין?" שאלה חן נותנת לי מכה על הראש.

"למה לא אמרתם לי כלום?" שאלתי

"כי רצינו להפתיע אותך" אמר תום מחבק אותי.

"הצליח לכם" אמרתי בלחש מחבקת אותו,ועדין לא מבינה עד כמה החיים שלי יכולים להיות צפווים מדי.

אחרי שישבנו אני תום חן ומאור בעץ הגדול מאחורי הבניין,שבו אנחנו תמיד יושבים כל החברים בהפסקות

הם התחילו להסביר לי על כמה שהיה להם קשה להחליט בנוגע לתיכון,אם להיות עם החברים מהחטיבה,או לבוא ולהיות איתנו. אלה שבילינו איתם כמעט את כל החופש בצחוקים ופגישות.

"אז בקיצור תום רצה לעבור לפה,והחלטתי גם לנסות להתחיל עם אנשים חדשים" אמרה חן בחיוך.

"וואלה מגניב שאתם פה לא יהיה משעמם" אמר מאור מביט אל חן בחיוך,והיא החזירה לו חיוך,רק חבל שהם לא שמו לב שאני ותום עדין פה לידם.

"אתם מוכנים להשאיר את המבטים לאחר כך? אנחנו צריכים כבר להיכנס לכיתות" אמרתי בזמן שתום עזר לי לקום מהדשא.

"מה איזה מבטים?"שאל מאור מתחמק,וקם במהירות.

"חחח,בואו" אמרתי צוחקת והלכנו ארבעתנו לכיוון הבניין החדש.

הבניין היה פשוט עצום,ולחשוב שהוא רק של שכבת י'.

יש לנו בשיכבה החדשה חמשה עשרה כיתות שזה ממש הרבה יחסית לחטיבה שבה היינו חמש כיתות בסה'כ!

ועכשיו פתאום כפול 3.

"אני אמורה להיות בי'8 " אמרה חן מביטה בתלמידים שעוברים.

"אז בואי נלך לחפש" אמר מאור,ושניהם נעלמו מעניינו בין כל התלמידים הנלהבים.

"באיזה כיתה אתה?"הפנתי את מבטי לתום.

"י' 4"  אמר מחכה לתגובתי.

"יאיי אתה איתי"קפצתי עליו מאושרת מתמיד.

"אז מה חשבת?" חייך לעצמו.

הכיתה היתה די חדישה הכיסאות והשולחנות היו חדשים לא כמו בחטיבה הישנה שהיה אפשר לשבור את הגב עם הכיסא הבלטה הזה ומהשולחן עם החורים,שבנוסף לחורים שעליו עושים גם חורים בדף כשכותבים.

תום הלך עם כמה בנים שקראו לו,כנראה כמה שהיו איתו בבית הספר היסודי ומסתבר שהאיזור שלהם לומד איתנו.

התבוננתי בילדים בכיתה רובם נראים נחמדים וחלק נראים כאלה עם אף למעלה שממש אין לי כוח להתעסק איתם.

"ספיר" שמעתי את קולן של אורן וליטל.

"היי מה נסגר בסוף?" שאלתי את אורן

"אני בי'5 עם טליה ומיכל" אמרה מאוכזבת.

"אוי נו שטויות! את תראי כמה את תהני בשנה הזאת אל תשכחי שהכיתה היא לא זו שקובעת את החברות שלנו יש לנו את כל הזמן שבעולם להיות ביחד ולעשות שטויות,וחוץ מזה יש לך את טליה ומיכל אני בטוחה שיהיה לך כייף" אמרתי מנסה לעודד אותה או יותר את עצמי,אני לא מסוגלת לראות את עצמי בלי אחת משתיהן.

"אני יודעת אבל כל הכייף זה להיות איתכן לעשות צחוקים בשיעור מבינה?"

"היי אורן אל תשכחי שהשנה אנחנו צריכות ללמוד כמה שיותר זה לא צחוק" אמרה ליטל

"נכון תכלס עכשיו כולנו צריכות לתת את הכל בשביל להצליח! זה מה שיקבע את העתיד שלנו" אמרתי מושכת אותה לחיבוק דוב מוחץ בשביל שתבין עד כמה אני אוהבת אותה וששום דבר לא משנה את העובדה שהיא תמיד תיהיה החברה הכי טובה גם אם זה לא באותה כיתה.

"תודה בנות אני באמת מקווה שילך לכולנו טוב" אמרה מחבקת אותי ואת ליטל והולכת לכיוון כיתתה.

"בי אל תשכחי שאנחנו אוהבות אותך" צעקתי לה והיא החזירה לי נשיקה באוויר.

"את חושבת שהיא תסתדר?" שאלה ליטל עם פרצוף מהסס

"אני לא בטוחה אני סופר בטוחה,בחייך ליטלי אורן מתחברת עם אנשים תוך שנייה כבר בהפסקה הבאה את תראי ערמה של ילדים מסביבה אין לך בכלל מה לדאוג!"

"כן אבל זה עדין יהיה לי מוזר בלעדיה הרי כל הזמן אנחנו ביחד" אמרה

"אפילו,צריך ללמוד להסתדר במצבים כאלה,היא לא יכולה עכשיו לעבור כיתה אלינו לא יתנו לה יש להם מספיק בלאגן על הראש עם כל תלמיד יבוא אליהם בבקשות הם יתעצבנו"אמרתי לה ופתאום ראיתי בזווית עיני את תום מתקרב אלינו..!

שיט!איך שחכתי לספר להן שתום וחן עברו אלינו הן לא יאמינו לזה.

"ליטל שחכתי לספר לך משו די חשוב תום וחן הולכים ללמוד איתנו" אמרתי מסתכלת לעבר תום שבדיוק היה מאחוריה.

"הי ליטל מה קורה?" שאל שם את סביב צברה.

"הא?"תקעה בי פרצוף לא מבין מסתכלת עלי ועל תום ועדין לא מבינה מה הוא עושה פה.

התגובה שלה הייתה כל כך מצחיקה באותו רגע,כאילו פתאום נפל עליה משום מקום הבן אדם שהיא הכי לא צפתה לראות מישהו שבכלל גר בעיר אחרת.

"רגע אז אתה וחן עברתם אלינו?" שאלה אחרי שהסברתי לה בקצרה את תהליך העניינים.

"כן..בגלל זה אני פה" אמר בציניות.

"גדווול! תן כיף"אמרה ליטל מושיטה לו את היד לכיף ידידותי כמו שהיא עושה תמיד שהיא במצב הטימטום שלה.

"ילדים נא לשבת אני מתחילה בשיעור" נכנסה המורה החדשה לכיתה.

היא הייתה נראת ממש צעירה יחסית למורות שהיו לי אולי בערך גיל ה30.

היא הייתה בעלת עיניים חומות ושיער חום עם גוונים בלונדינים ולבשה חצאית פרחונית עם גופיה שחורה

היא הייתה נראת בהחלט מצוין למורה שבאה ללמד בתיכון.

כמובן שכניסתה לוותה במבטיהם של כל תלמידי הכיתה החדשים ובשריקות מכמה בנים שעדין לא גילו בגרות.

האמת ?אף פעם אני לא אבין בנים.

אני ותום התישבנו בשורה האחרונה בתור הימני ולידנו ישבה ליטל ודן ידיד מהחטיבה הישנה שבמקרה גם הוא איתנו בכיתה.

"אוקיי אז לפני שנתחיל לדבר על השנה החדשה שמצפה לנו אני אציג את עצמי... שמי הוא רווית אני יהיה המחנכת שלכם השנה,וכידוע למחנכות יש רק שעה או שעתים עם הכיתה בשבוע לכן אני מצפה שכל שיעור שלנו באמת יועבר על דברים חשובים ולא על בלאגן שיתחולל פה או דיבורים,כי אם אני ניראת לכם נחמדה בקטעים כאלה אתם מוזמנים לעזוב עכשיו את הכיתה שלי. בכיתה שלי לא יהיו הפרעות! בכיתה שלי לומדים ילדים שרוצים לילמוד שיש להם מוטיבציה.אז בבקשה בואו נתחיל כולנו את השנה ברגל ימים נפתח דף חדש מהשנה שעברה שאולי על חלקכם הייתה קשה ונצפה לטוב השנה ולא לבעיות"

"המורה איך זה שאת המחנכת שלנו ואת בקושי מלמדת אותנו" שאל ילד מסוף התור שליד החלון.

"קודם כל מה הוא שמך?"שאלה אותו בחיוך מתוק.

"הראל" אמר לה הילד.

הראל היה נראה ממש טוב,היו לו עיניים אפורות ושיער שחור מבולגן טיפה.

אני בטוחה שכבר כמה בנות פה שמו עליו עין.

"אוקי הראל אז אני אענה לך על השאלה .

הסיבה שאני לא מלמדת אותכם יותר שעות היא שאתם עכשיו מתחילים להתכונן לבגרויות וליחידות שתעשו ואת כל השיעורים שלא נחוצים כרגע מחליפים בשיעורים שכן צריך בשביל לתגבר אותכם ושתשלטו במחומר שיהיה בבגרויות ובמגנים.אבל אתם לא צריכים לדאוג אני ידאג לכל בעיה שלכם תראו אותי כאמא שנייה" אמרה בחיוך רחב וחם.

"היא ממש מתוקה"לחשתי לתום.

"כן  היא אחלה"לחש לי בחזרה.

_

זרקתי את התיק על הרצפה ואת עצמי זרקתי על המיטה מוציאה מפי קולות אנחה.

זה באמת היה יום עמוס,הכל קרה כל כך מהר שבכלל לא הספקתי להבין מה אני עושה ומי נמצא לידי.

ותום?תום באמת איתי בכיתה,איתי בבית ספר הוא לידי עכשיו במהלך כל השנה! כל כך הרבה חשבתי על מה יהיה שהוא יהיה בבית ספר אחר עם בנות אחרות כשאני לא שם לראות מה הוא עושה

והיי. עכשיו הכל כמו שקיוויתי תום איתי בבית ספר.זה אמיתי.

עצמתי עיניים ופשוט נרדמתי לי מרוב עיפות.

הוא עוד פעם היה שם,אותו אחד.

הוא לבש בגד ים וראו את השרירים שלו בולטים כל כך.

הוא עמד מולי בבריכה שאף פעם לא ראיתי אי פעם והיה לו אותו מבנה גוף כמו של הילד מהחלום הקודם.

כן זה הוא! זה אותו אחד! אלוהים מי זה יכול להיות?

הוא התקדם לעברי ושמתי לב שהוא ואני לבד שם.

הוא התקרב אלי צעד ועוד צעד החזיק במותני ופניו כנראה גם הן נעצו בי מבט שלא יכולתי לראות מפני שלא ראיתי את פניו בכלל.

לפתע הוא קפץ למים ונעלם כאילו לא היה שם בכלל.

התעוררתי לפתע מהחלום ופעימות הלב שלי הפכו למהירות.

מי זה הילד הזה לעזאזל?