אז כן.. קצת נמאס לי מאני אני אני.נמאס לי לדבר עלי.
אז על מה מדברים?
עליו.
אז ככה..
האמת שזה קצת בעייתי לדבר עליו מבלי לדבר עליי.
בכל מקרה.. היום הייתי בקולנוע.. קולנוע..זה לא בדיוק קולנוע, זה יותר מרכז מסחרי מוצף באנשים .. אין לי הגדרה.. אז פשוט נקרא להם אנשים.
ישבתי לי בסרט המקסים שנקרא " זוהי סדום".
הגעתי למסקנה לאחר בדיוק 5 דקות מתחילת הסרט, שהתמצית שלו, הפואנטה, היא סקס.
מה שלא בדיוק הפתיע אותי.
כי אין סרט שלא מדברים בו על סקס, או לפחות על זין.
אחד מהשניים.
בכל מקרה.. אני יושבת להנאתי ומנסה להבין מה כל כך מצחיק בסרט, ולפתע מזדחל לאוזניי בערמומיות מסתורית מאוד .. ריח.
ריח מאוד מאוד מוכר.
מחצית מהסרט ניסיתי לפענח של מי הריח.
ריח מסתורי.
ריח מוכר.
ריח שהרחתי קרוב קרוב.
אולי אפילו נישקתי?..
ואז זה הכה בי. כמו ברק.
זה הריח שלו.
זה הבושם שלו.
זה פעם ראשונה שאני מריחה את הבושם הזה על מישהו שהוא לא הוא.
זה היה מוזר.
מה שמביא למסקנה הבאה.
אי אפשר להתרכז בסרט שהבנאדם שיושב על ידך משתמש באותו בושם של האקס/ית שלך.
זה נוראי.
זה כמו להיות בייסורים קשים.
אז אני יכולה לסכם את חווית הסרט בכך שאני יהיה חייבת לראות אותו שוב. לבד. בלי בשמים.
או כל מיני ריחות אחרים שעלולים להסיח את דעתי.
זהו.
פרקתי.
עמית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
