טוב.
אז אני בדיכאון.
שוב.
הייתי בטוחה שהתקופה הזאת בחיים שלי עברה.
מסתבר שלא.
אני כבר מתה לסיים את השנה הזאת.
נמאס לי. יב זו שנה מיותרת שהיה אפשר לסיים בי'.
בן היתר אני גם מנסה להבין מה עובר עליי. כי כרגע החיים שלי בגדר שלמות.
יש לי חבר מקסים שאוהב אותי, יש לי את 3 החברות הכי מדהימות בערך בקיימות בעולם כולו.
אבל אני עדיין לא מאושרת.
שאני חושבת על זה, דיברתי עם אמא אתמול על זה שאני מרחמת על מי שירצה לחיות איתי איי פעם.
אני בנאדם דיי נורא. אני נכנסת לדיכאון נורא נורא מהר, שזה לא מציאה כל כך גדולה.
אני דופקת קטעים לפעמים שזה בכלל מעצבן.
בסך הכל הכללי אני בנאדם דיי נורא.
ואני מצפה שיבוא מישהו שיזעזע אותי ויגיד לי שאני לא בנאדם כזה.
שאני לא כל כך דפוקה, שאני אפילו דיי בסדר יחסית לכל בני האדם העולם.
שאני בנורמה.
אבל אף אחד לא בא ואומר את זה.
ואני חושבת שזה מה שמכניס אותי לדיכאון. זה כל כך מעצבן.
ואין לי כבר כוח לשום דבר.
אני כל כך רוצה לנסוע רחוק רחוק.
בלי שום דאגה על הראש.
כלום כלום כלום.
אני פשוט רוצה להיות רחוק מפה.
רחוק רחוק רחוק .
הכי רחוק שאפשר.
עמית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
