הכל מסביב בינוני.

חשבתי שמה שאמרת אז, בחופש, כל מה שהוצאת עליו, האגרסיות וכל הקללות, כל מה שאמרת היה כי ככה את מרגישה, הזדהות אמיתית מהלב, לא סתם בשביל 'להיות חברה', כי זה לא נקרא להיות חברה.

זה נקרא להרוס.

וכל מה שכולכן אמרתן עליו, כמה שלא סבלתן, ורציתן ש'יהיה לי טוב'.. מה קרה לכל זה?

שכחתן מה אמרתן?

שכחתן להיות חברות?

איך שלא אמרתן ואיך שלא דיברתן... ועכשיו? נסיך החלומות של כל אחת ואחת.

איך אתן לא מסוגלות לעמוד מאחורי המילים שלכן ומשאירות אותי שם, בצד,לבד.

שעה וחצי חיכיתי לטלפון ממך, אבל את לא התקשרת.

נכנסתי למיטה.

אחרי חצי שעה סמס ששואל אם אני ערה ושאתם בפארק כי אבא שלו הקפיץ אתכם אם באלי לבוא...

נזכרתם.

כשחשבתי שהכל מתחיל להסתדר, והיופי שבעולם מתחיל לצוץ לי בעיניים, סתם טעיתי... סתם טעיתי..

 'היא רוצה לברוח..למקום יותר טוב.. איפה שתרגיש בו בטוחה..היא רוצה..'

בואי נתחבק נלך לאיבוד.. בואי נתחבק בסלואו צמוד.

אם באלך, אז פשוט תגיד. בבקשה, תגיד.

מכוניות מסכנות שטות במים סוערים.

נכנסים לחרדה מכל שבר ענן...

אני חוזרת חזרה לחודש מאי... לסוף חודש מאי-בגרות דיאלוגים... כלכך רוצה שוב.

לא להאמין-הפקה. י"ב.