מצבי הוא סטנדרטי ... :| חח :))
עד שנכנסתי לבלוג (שכחתי את השם משתמש שלי !!) עברו יובלים (חח)
זה הנה פרק 20 (בלי תלונות !):
פרק 20
לילה מחניק
"זה קשור ב..." הרגשתי שקשה לו לדבר .
"במי ?" לחצתי .
"ברון" לבסוף הוציא את המילה המכבידה .
"מה קרה ?" שאלתי מהוססת .
"הוא משוגע !! משוגע על כל הראש ! פשוט ירד מהפסים !" החזיק את ראשו בתנועות "אוי, אוי , אוי" . אולי כדאי לי להגיד לו מה קרה איתי ועם רון ?...
"הוא הכניס לי אגרוף בבטן !" הרים את החולצה . לא , אני מוכרחת להודות שלא ראו כלום .
"מה ? על מה אתה מדבר ?" שאלתי וליטפתי את ביטנו השרירית .
"היום בצהריים הייתה דפיקה בדלת , פתחתי כמובן ורון עמד שם ופשוט עשה את זה !" צווח.
"הוא צריך פסיכיאטר מומחה ..." הרהרתי .
"הו... אם הוא לא היה בורח ... מה הייתי עושה לו ..." נירגע .
"הראל , אני חייבת לספר לך משהו , אתה חייב להאמין לי שזה לא אני , שזה..." הדמעות התחילו לנזול על הלחיים .
"מה ? למה להאמין ?" הוא ניגב את דמעותיי .
"שזה הוא , הוא הדפוק הזה !!!" גם אני לא הצלחתי להשתלט על הכעס .
"מי ? רון ?" שאל ברוגע . ככל הנראה - עכשיו תורי להיות הלחוצה .
"כן ... הוא נישק אותי ..." גמגמתי כשראשי מורכן ומיהרתי להוסיף "זה הוא ! אתה חייב להאמין !"
"אני מאמין" חיבק אותי . הוא יותר גבוהה ממני ככה שיצא שממש חיבקתי אותו על החזה .
"טוב , כדאי שאני אלך לישון ואתן תמשיכו ב... משהו הזה שאתן עושות , גלינק ..." צחק .
"מה ? איך אתה יודע ?!" דחפתי אותו בצחוק .
"אהם , אהם ציפורניים" צחקנו .
"לילה טוב" לחשה אושרת . התכרבלתי . ישנתי מצד אחד בר ומצד שני קורל . טולי יותר התחברה עם איה ואושרת .
"מה הוא רצה ממך ?" שאלה קורל .
"הפעם זה באמת אישי ..." עניתי לה בלחישה .
"אוף , איך הייתי נוסעת לאיזו ארץ רחוקה , עד לסוף חופשת הקיץ , רק אני ושון , משהו רומנטי , אולי פריז..." פינטזה קורל והסתובבה לצד השני .
"ברקיק ?" שאלתי . בר פתחה עין אחת .
"מה ?" פיהקה .
"באמת את מתכוונת להיפרד מעידו ?" שאלתי ופיהקתי גם אני .
"כן , אני חושבת" ענתה .
"זהו ? את לא אוהבת אותו יותר ?"
"אולי , אני בתהליכי חשיבה ..."
"טוב , לילה של כיף ..." מלמלתי .
"לילה של כיף ?!" התפקעה בר מצחוק . עד מהרה החדר הפך למקום קופצני . כל אחת צחקה כאילו שאפה גז צחוק .
קמנו בבקר לבד . רק בר , טולי , קורל ואני . קמנו וחיפשנו זכר לאיה ואושרת .
"יש פה פתק" לקחה טולי את הפתק אליה והקריאה בקול רם: "היי בנות , ישנתן כל כך יפה שלא רצינו להעיר אתכן . אנחנו לומדות להזכירכן ! שחר ביקר בבקר והזכיר לטולי שהיום ב-10 יש לו שיעור איתה ... אל תפספסי ! אושרת ואיה " .
טולי הסמיקה . "מה השעה בכלל ?" שאלתי והתחלתי לקפל את שק השינה שלי . הבנות גם קיפלו .
"חמישה ל... עשר !!!" צווחה טולי .
"או, או..." לחשתי . לא טוב .
קיפלנו במהרה את הכל וארגנו שהחדר יהיה פיקס ורצנו לחדרים שלנו .
"אין כמו החדר" התמוגגתי על הריח של חדרנו .
"יש לך אצטון ? אני חייבת לפני ששחר יגיע ויראה את השם המצחיק שלי !" נלחצה טולי .
"אני כבר פה" בקע קול מהכניסה .
"אויש שחר , אני מצטערת , רק עכשיו קמתי " הצטערה טולי .
"טוב , אני ישאיר אתכם לבד..." אמרתי ויצאתי בפיג'מה לחדריהן של בר וקורל .
בלילה ישבתי על המיטה עם הראל ונגנו בגיטרה .
"אולי נלך לישון ?" מלמל .
"למה ?" שאלתי והשמעתי אקורד שמח .
"עוד שיר אחד !" ביקשתי .
"טוב , אני אוהב שאת שרה לי" נשכב על הגב וחיכה לשמוע את קולי .
"שיר יחסית חדש , יכול להיות שאני אטעה ..." כיוונתי את הגיטרה .
"נו?" שאל בקוצר רוח .
"הנה , בבקשה !
ארבע לפנות בוקר, מעיר אותי צלצול,
עדיין ישנה, אני עונה מתוך שיעול.
לא שומעים כל כך טוב, זו כנראה שיחה מחו"ל.
הלו? הלו?
Mi amor, it's Miguel,
I'm calling you in Israel
Just to say that I love you.
Just to say that I love you.
Did I wake you up? Are you sleeping alone?
Is that a man's voice I hear on the phone?
You know that I love you.
מי? מיגל?
זה נוחת עלי כמו מכה,
לילות טרופים בטיפי ודיג עם חכה,
אהבה שאפשרית רק בארץ רחוקה.
ואני מליון שנות אור משם, עמוק בתוך בלבול,
עוד לא התאפסתי מאז שחזרתי מחו"ל.
אתמול ניתקו את החשמל, חודשיים אין לי גז,
עדיין מנגנת אבל שום דבר לא זז.
Mi amor, it's Miguel,
I'm calling you in Israel
Just to say that I love you.
Just to say that I love you.
לרגע זה נשמע לי כל כך אפשרי,
פשוט להמריא,
I'm coming, אני אומרת לו,
למה לא?
החיים הם סרט,
אני אישה משוחררת.
Did I wake you up? Are you sleeping alone?
Is that a man's voice I hear on the phone?
You know that I love you.
לך תסביר לו שאני ואתה זה שריטה של שנים,
שפה מלחמה ומיתון וחמסין.
הוא בכלל אינדיאני, מה הוא מבין?
השיחה מתנתקת, אני משתתקת,
אתה מתיישב במיטה בפרצוף רציני,
עכשיו זה אמיתי.
"מאמי, זה משה.
תקשיבי, או ש.. או ש.."
את איתו, או שאת איתי.
Did I wake you up? Are you sleeping alone?
Is that a man's voice I hear on the phone?
You know that I love you.
I love you! Hello? Baby...
Did I wake you up? Are you sleeping alone?
Is that a man's voice I hear on the phone?
You know that I love you.
I Love you."
"אתה מריח משהו שרוף ?" שאלתי אותו והתחלתי להשתעל .
הוא השתעל במרץ .
"אני נחנק , המשאף !" הוא השתעל והפך להיות אדום .
הפכתי את כל החפצים שלנו בחדר .
"הנה , הנה המשאף" הגשתי לו בדחיפות . הוא שאף מהמשאף ונרגע .
"מה קורה פה ?" שאלתי . התחלתי להשתעל גם אני .
"מהר , יש שריפה , תיקחו את הדברים הכי חשובים שלכם ותצאו !" נכנסה טולי במהרה ולקחה את כל חפצי הילדות החשובים לה והכניסה לתוך תיק קטן . עשיתי זאת גם . "הגיטרה !" צעק הראל . רצתי מהר לקחת אותה .
"את חייבת אותה ?" שאלה טולי .
"יותר מכל דבר אחר" עניתי .
רצנו במדרגות . אזעקת אש פעלה במלוא העוצמה וכל הבניין היה מלא בעשן . כשפינו אותנו לאכסניית נוער נידחת באוטובוסים טולי בכתה כל הזמן . "מה קרה , מתוקה שלי ?" פנה אליה דניאל .
"זה שחר , אצלו התחילה השריפה " ניגבה את דמעותיה .
"בגלל זה את בוכה ?" שאל דניאל בחוצפה .
"הוא תלמיד שלי , בכל זאת דניאל , תראה קצת רגש !" צווחה טולי .
"דיי... שש..." חיבק אותה דניאל .
"אתה חושב ששחר בסדר ?" שאלתי את הראל שישב לידי .
"לא יודע" ענה וחיבק אותי .
כל אחד ניצל הלילה , אבל איפה שחר ?
דאדאדאדאדאםםם!! :0 הוו!! חחח... ביי ביי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
