פרק 23
שרלוק הולמס 22 - הבוס
"זה אני !" נכנס דור לחדר בחיוך . הוא לבש ג'ינס וטי-שירט צהוב .
"מה אתה רוצה ?" שאלתי והנחתי את הגיטרה .
"שמעתי שנפצעת והיית ב..." אמר אבל עצרתי אותו בעצבנות: "אני יודעת !" .
"למה את כזאת עצבנית ?" שאל והוסיף "ללכת ?"
"אם כבר נכנסת , ספר !" הצבעתי על הכיסא בתנועת "שב" .
"והכל רון עשה לך , מה ?" התיישב .
"כן , למה ? מה זה משנה לך ?"
"ידעתי שהאהבה הזאת אסורה ..." מלמל .
"אתה לא צריך לדעת דברים כאלה !" התחלתי לבכות .
"למה ישר בבכי ?" שאל ורצה לנגב את דמעותיי אך העפתי את ידו מפני במהירות .
"אוף , דור , פעם אחת ולתמיד תסביר לי למה עזבת אותי בלי ליידע אותי אפילו ?" העפתי מעליי את השמיכה והקשבתי .
"את באמת רוצה לדעת ?" שאל . עברה בנינו שתיקה . עשיתי לו פרצוף ושאלתי: "נו...?" .
"הציעו לי עבודה..."
דור היה אחרון בכיתה . הוא לקח את מחבורותיו והכניס לתיקו . הוא רצה להגיע כמה שיותר מהר לחדר שלו כדי לבדוק אם יש תגובות על התצלומים שהכניס לאינטרנט . הוא הרים את הכיסא על השולחן כמו תמיד ויצאה בשקט מהכיתה .
"דור ישראלי ?" עצר אותו איש גבוה עם סיגריה בפה .
"ישראלוב ," תיקן דור והוסיף לבסוף "זה אני" .
"ראיתי את התצלומים" אמר האיש והוסיף מילה "התרשמתי"
"רגע , מי אתה ?" שאל דור וניסה להיזכר אם ראה את האיש המוזר פעם .
"שרלוק הולמס 22 " אמר את כינויו באתר האינטרנט .
"אה , אתה ממש מפרגן באתר שלי , תודה לך !" דחף דור את כתף האיש בתנועת חיבה . לא , האיש לא אהב את ההתנהגות ואף ניקה עם מטלית מתוך הז'אקט השחור והאפל שלו את הכתף של עצמו .
"אני רוצה שתעבוד בסוכנות דוגמניות שלי , אתה תהיה צלם ואני כמובן אתן לך משכורת נכבדת , בסדר ?" שאל והתחיל ללכת עם דור במסדרון .
"כמה שקלים ?" שאל דור .
"תנסה דולרים" הרהר שרלוק וכיבה על מכנסיו את הסיגריה . אכן איש מוזר .
"אפשר לדעת מה שמך האמיתי ?" שאל דור כאשר נפנף בידיו כדי להרחיק את העשן של הסיגריה השנייה של שרלוק .
"בוס" פסק האיש בלי לחשוב פעמיים וחיפש משהו בז'אקט האפל שלו .
"אוקי..." הסכים דור .
"קח ," הושיט ה 'בוס' כרטיס ביקור שחור עם פרטיו "חפש אותי אם אתה רוצה את העבודה הזאת , היא שווה הרבה מאד כסף..." אמר הבוס (או שרלוק , דור כבר התבלבל) ויצא מהבניין . דור עמד שם זמן רב בלי להציץ בכרטיס . לאחר כמה דקות עלה על פניו חיוך .
"ברור שעניתי להצעה , היא הייתה כל כך מפתה ..." אמר דור .
"אבל לא הכרת אותו !" ישבתי מרותקת לספור .
"נכון , לא הכרתי אותו" ענה דור אליי באדישות .
"הסכמת ו...?" שאלתי , עדיין מרותקת לספור שלא נגמר .
-
דור רץ לחדר שלו וטלפן מהר את מספרו של הבוס .
"הלו , בוס ?" שאל דור לתוך השפופרת לאחר שקול מוזר (כמו של הבוס , בעצם) ענה לו .
"כן , זה אני , דור" אמר הבוס . דור התעלם מהעובדה שהוא איש מוזר ויכול להיות שהוא פדופיל לבנים ; יש מצב כזה , הוא קרא בעיתון .
"אז ... אני רוצה את העבודה הזאת !" אמר דור מיד .
"התקבלת" ענה הבוס בלי רגש .
"אמ.. מה אני יגיד ?" שאל דור בשמחה ובציניות .
"רק תודה , זה יספיק לי" הבוס לא הבין .
"תודה..." מלמל דור .
"תהיה ברחוב המסגר בתל-אביב עוד שבוע ביום שהיום בשעה שעכשיו" פסק הבוס וניתק .
אז יש לו רק שבוע למצוא בית ולהיפרד מגלי , הרי איך בדיוק ישאר חבר שלה אם הוא הולך לגור בתל-אביב ? .
סדר המשימות שלו היה ברור ומובן:
* למצוא בית בתל-אביב – הכי קל .
* להגיע לשם בזמן – בינוני .
* להיפרד מגלי – קשה ביותר .
-
"למה לא גמרת עם זה וזהו ?" שאלתי מעוצבנת . כועסת אפילו .
"ככה אני , קודם קל ואחרי זה קשה" ענה והמשיך בספור .
"אז ככה...
-
דור סידר לו בית ומשפחה נחמדה בתל-אביב ממש ליד רחוב המסגר והם יסיעו אותו לפגישה "החשובה" כלשונו .
עכשיו נותרה רק משימה והיא הייתה קשה מכולם . הוא משך אותה ומשך עד ל-10 לפני הזמן שהיה צריך ללכת . הוא החליט לוותר על יום הלימודים כדי להתכונן ולארוז .
-
"ואני חיפשתי אותך כמו משוגעת !" רטנתי .
"כן..." ענה לי ולקח את הגיטרה .
"היי , תוריד אותה !" גערתי בו .
"שנשיר ?" התעלם . אוי , הקול שלו . איך אני מתגעגעת אליו .
"נו, טוב" הסכמתי .
הוא פרט לאט על הגיטרה כאילו היו אלו מיתרי כולו . כל חברי היו זמרים . בעצם , חוץ מרון . והנס , אם הוא בכלל היה נחשב חבר ...
"Well open up your mind and see like me
open up your plans and damn you're free
look into your heart and you'll find love love love
listen to the music of the moment maybe seen with me
Ah, la peaceful melodie
It's your god forsaken right to be loved loved loved loved Loved"
יש עוד המשך אבל לא יכלתי להכניס אותו ... מתחחח !!! מי שרוצה לדעת את שם השיר הוא: i'm your .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
