פרק ב'
השפיות לא תחזור היום...
"הוא לא אמר לך ?" שאל .
הייתי לחוצה הבטתי בעיניו במבט רוגז , באתי אליו בשביל לדעת איפה דור כי הוא אמר לי !!!
הוא קלט את מבטי "משפחה אימצה אותו אתמול" ואחרי שתיקה קצרה "הוא ביקש"
יצאתי זועמת וכועסת על דור . איך הוא לא אמר לי ?! רצתי לחדר כשדמעות מציפות את עיני . ושוב במסדרון , אותם שלטים מעצבנים שקראתי בבקר .
נכנסתי לחדר ותרקתי את הדלת . באתי לקחת איזה אגרטל לשבור על הריצפה אבל עצרו בעדי . "לא" שמעתי קול מוכר . "דור?" הסתובבתי . חזרה לי השפיות באותו רגע שראיתי את עיניו הנוצצות כמו אתמול בערב . "בואי גלי בואי גלי לי ..." הוא שר את השורה . הסתכלתי ביופיו התמים אבל אז בבת אחת השפיות שוב נעלמה . "למה לא אמרת לי כלום ?!" צעקתי . ראיתי שהוא ניבהל . "מה? על מה?" הוא אמר בתמימות . "על המשפחה החדשה שלך!!" שוב צעקתי והפלתי את כל המחברות שהיו מונחות על השולחן . השפיות לא תחזור יותר היום ... הדמעות הציפו את הכל . "אני.. לא מצאתי זמן... אני רציתי להיפרד..." הוא לחש וקם אלי . הוא הושיט את ידו אלי והחזיק בידי לפני שהאגרטל היה נופל ביגללי . "תעזוב אותי !!!" צעקתי חזק . רציתי שכל הפנימיה תשמע את זה. מגיע לו , למעצבן הזה ! . הוא עשה תנועה של " ששש" והושיב אותי על המיטה בנחת ולחש לאוזני משהו . סטרתי לו . "לך!!" צעקתי. והוא יצא . בחוץ ראיתי הרבה ילדים מקשיבים ומחטתים בחיי. בעצם לא שמעתי מה הוא אמר ... רק שמעתי כמה מילים: "שונא" וגם "משפחה" ואפילו "עבודה" . בר נכנסה במהרה ובפתח הדלת היא עצרה . "צאי!!!" צעקתי עליה . היא נבהלה אבל לא זזה ולא נעה . "ת-צ-א-י-!" צעקתי שנית . "תצאי..." יללתי . שמעתי את הצעדים המוכרים של המנהלת . כולם הכירו אותם . בגלל שיש לה רגל מתכת היה אפשר לשמוע את ההבדל . בר לא זזה . היא גם שמעה. היא סגרה את הדלת . לא יכולתי לדבר , לצעוק , לילל . דפיקות בדלת . זאת הייתה המנהלת . היא נכנסה . בר לחשה לה משהו והיא יצאה . בר התקרבה אליי ואל ההריסות שמסבבי . עמדתי באמצע החדר. היא גררה אותי למיטה והושיבה אותי עלייה . באותו זמן טולי נכנסה בצעקות: "מה קרה??" . בר לחשה:"ששש" . נשכבתי על המיטה , רציתי למות . בר כיסתה אותי . שלווה נפלה עליי . מה יותר טוב מחברה טובה ואחות ניפלאה . אך , עדיין פימפם בראשי המחשבה שהוא היה איתי סתם . בשביל מה דור? בשביל מה ?. נירדמתי .
עפריקוש
בבלוג זה
בכל הבלוגים
