פרק אחרון לשבוע זה ! תגובות בבקשה !
פרק 15
אבא שלו
"רון ?! למה ?!" פערתי פה . הראל ניכנס לחדר שמח ועליז עד שראה את הדם ומבטו הופנה אליי . "מה קרה פה , גלי ?" שאל מפוחד . "אנ.. אני.." פרצתי בבכי וחיבקתי אותו . "את דקרת אותו ?!" לפתע עזב אותי . "ל.. לא ... זה רון ..." דניאל התחיל לאבד דם . "אולי נזמין אמבולנס ?" שאלה טולי . "מהר !!" צווח דניאל והוסיף "אני עומד למות ..." בלחישה הזאת טולי כבר הספיקה להתקשר . "שיענו כבר !!" נלחצתי . "שלום ! יש פה ילד אא.. נער שנידקר ואנחנו חייבים אמבולנס , עכשיו , הוא מאבד דם !!" טולי צווחה . "נו..." בכיתי . דניאל התיישב על הרצפה והתחיל לבכות . "אמא , אני בא..." לחש לחישה שלא נשמעה כמעט . מיד יצאתי מהחדר אל החדר של רון . נכנסתי בפרעות . רון ישב על מיטתו רועד מפחד . "אני .. אני רוצח ..." אמר לי . "למה עשית את זה ?!" צעקתי בוכה . "הוא... הוא קיבל את הקמפיין של האופנה שלי .." הוא נשמע כמו ילד קטן . "אז מה ?! למה עשית את זה ?! איפה השפיות ?" שאלתי צועקת . "אני ... אני לא יכול בלעדיך , אני רוצה אותך , אני לא מתפקד !" הוא צווח . "רון , תתבייש רוצח !!" צעקתי . הדמעות זלגו . רון קם מהמיטה . קברתי את ראשי תחת ידיי הדקיקות . "אני לא מאמינה עלייך .. אני פשוט לא מאמינה.. בגללי ?" . "כן " הוא פלט נואש . "טוב אני הולכת עכשיו לבדוק מה מצבו " יצאתי מהחדר לכיוון חדרי וכבר ראיתי את אלונקת בית החולים ליד חדרי ומוציאים את דניאל משם . דניאל עוד היה עם הכרה מוחלטת ואני וטולי היינו לידו . לפתע , כמו משמיים , הוא התחיל לזמזם את השיר "שום דבר לא ייפגע בי" של כנסיית השכל . (תפעילו את השיר !! SPAN lang=EN-US dir=ltr style=font-SIZE: 9pt; font-FAMILY: Verdana"> http://www.youtube.com/watch?v=IKDWRWqPS3s/SPAN)
"דניאל ?" שאלה טולי עוד בקולה הקלוש .
"מה?" שאל . "איך אתה מרגיש ?" שאלתי .
"אני ? סבבה לגמרי ! אני הולך להבריא ! אה, תמסרו לרון שאני יודע שזה לא בכוונה והכל מתסכול , אני סולח לו ואני לא אתבע אותו על כלום !" אמר נרגש . הכניסו אותו לאמבולנס ואני , טולי והראל הצטרפנו אליו . "לא אישה , לא כדור , מחבלים ..." המשיך לזמזם . "דניאל , אולי לא כדאי שתמשיך לשיר , אולי זה לא טוב ?" שאלה טולי . "אולי לא ואולי כן , מי יודע ..." הוא איבד את ההכרה . "מה קרה לו ?!" נבהלה טולי . "רק איבד את ההכרה..." הרגעתי אותה . "אני שונאת את רון הזה ואני אשנא אותו כל חיי !!!" צעקה טולי . "דיי , תפסיקי..." הרגעתי אותה . "שמעת איך הוא מדבר ? הוא אומר שהוא הולך לפגוש את אמא שלו ! ופתאום הוא רוצה לחיות !!" היא צווחה . "שש.. תירגעי.." הרגעתי אותה שנית . "דיי , הוא יעבור את זה !" הניח הראל את ידו עליי .
"מה איתו?" קפצה טולי על הרופאה השביעית שיצאה מחדר הניתוח . "אני לא יכולה לענות.." אמרה הרופאה בנמרצות והלכה לכיוון אחר . "למה כל הרופאים האלה לא יודעים לענות לי ?!" צווחה טולי במצוקה . לתוך החדר נכנס שולחן עם מערכת החייאה והרופאים היו לחוצים . "מה קרה ?" שאלה טולי דואגת אך כל הרופאים הלחוצים לא הוציאו מילה . "הוא עומד למות !" צעקה טולי . "ש.. זה בית חולים !" הרגיע הראל . טולי ואני התחלנו לבכות . רופא יצא מהחדר . "מי אתם ?" שאל . "חברים" עניתי מהר . "איפה המשפחה שלו?" שאל שנית . "הוא בפנימייה איך יכולה להיות לו משפחה ?!" שאלה טולי . "באתי לבשר לכם ..." אמר אך הפסיק . הרגשנו ממש את המחנק בגרון שלו . "לבשר לכם שהוא ניצל.." אמר . "יש !! יש !!" קפצתי . גם טולי חייכה וניגבה את דמעותיה . "אבל," רצה הרופא להמשיך . "הוא יצטרך להיות בבית החולים עוד שבוע לערך" . "אוקי !" אמר הראל . "אתם יכולים ללכת לישון בפנימייה , יש לו אחות צמודה" העיר הרופא . "אפשר לראות אותו ?" שאלה טולי . "כן, הוא כמעט מת אבל מערכת החייאה עשתה את שלה והוא בריא !" אמר הרופא ושמח . מיד כולנו הלכנו לחדר של דניאל . הוא ישן . עוד ראו את פנסו בעין . "אח .. הנה החמוד שאני מכירה !" שמחה טולי . נכנס איש זר ודתי לחדר ולחש "דניאלי שלי..." "מי אתה ?" שאלה טולי באי נוחות . "אני..." גמגם . "כן ..?" שאלתי . "אבא שלו" אמר . קולו הדהד באוזני .
ניפגש בעוד שבוע , עפריקוש :))
נ.ב. יש פה משו יפה :
LET IT BE
ALL YOU NEED IS LOVE FOR EVER
מה אתם אומרים על זה ? יפה ? אני שמתי את המשפט !
בבלוג זה
בכל הבלוגים
