פרק 16
החיים המסובכים שלי , עם בנים...
"אבא שלו ?!" שאלתי מבולבלת . "אבא שלו..." הנהן . "אני לא חושבת שהוא יישמח לראות אותך .." אמרתי בחוצפה . "אני יודע ..." ענה כאילו בכלל לא התחצפתי אליו . "רק רציתי לראות שהכל בסדר ולהשאיר לו את זה," הושיט האב מכתב כחול עטור בצבעי זהב . "מה זה ?" התערבה טולי . "מכתב ממני , מכתב התנצלות ממני . אני אהיה ממש שמח אם תתנו לו את הברכה".
"תודה , נמסור את זה..." חטפה טולי מידו את המכתב . "תהיה מנומסת" הערתי לה . "סליחה" התנצלה . "סעו ברכה !" בירך ויצא מהחדר בשלווה . דממה סררה . "אוקי , עכשיו , מה הקטע של ההתנצלות הזאת ולמה הוא לא רוצה לראות אותו ?" שאל הראל וחתך את השתיקה שסררה בחדר . "אני אספר לך בדרך לפנימייה..." אמרתי אבל טולי עצרה אותי "לא , אני לא הולכת ! אני ישנה פה !" "בסדר אז אנחנו נלך !" אמר הראל . "טוב , ביי" אמרה . "ביי" סיננתי לעברה . יצאנו גם אנחנו לעבר תחנת האוטובוס הראשונה שליד בית החולים ומנסים לתפוס טרמפים עם זרים .
"וזה כל הספור ?" שאל הראל כשהתכרבל בשמיכה . "כן , כל הספור..." החלפתי צד . "אהבתי את הפיג'מה החדשה שלך ..." העיר . "כן ?" הסתכלתי לתוך עיניו הצלולות . "כן , מאד" ענה וחייך .
"שבת בבקר יום יפה , אמא שותה המון קפה , אבא קורא המון עיתון המון עיתון ולי ייקנו המון בלון !" צעק הראל בשירה . "ואוו , דביל ! היום יום שני יא טמבל " זרקתי עליו כרית . "אתה לומד עכשיו?" שאלתי . "כן" ענה וחייך אליי . "יאללה , ביי" נופף ונשק על שפתיי . "ביי" עניתי . הסתכלתי על המיטה של טולי , היא הייתה ריקה . פפ.. היא דואגת לו ... דפקו בדלת . יצאתי מהמיטה לעבר הדלת . הדפיקות הרעישו שנית . "רגע!!" צעקתי . פתחתי את הדלת . רון עמד שם . לשנייה שנינו שתקנו . הוא חטף את ראשי והחל מנשק אותי בלי הרף . לא התנגדי , אפילו זרמתי . סגרתי את הדלת והמשכנו להתנשק . כזאת תשוקה בנינו לא נראתה מאז הלילה ההוא . "אני שונאת אותך" אמרתי בעודי מנשקת אותו . "אני אוהב אותך" אמר גם הוא . לרגע פסקתי את התקושה ודחפתי אותו ממני . "אני לא סולחת לך על מה שקרה עם דניאל ,ועוד בגלל איזה קמפיין , איזה בכלל ??" תקפתי . רון ישב המום לדקה. "איזה קמפיין , פאקניג , תענה כבר !" צעקתי עליו . "ל'ליקופר'.. היה חשוב לי כל-כך.." ענה בחשש . "אתה ממש דפוק ..." הכתי את עצמי במצח . "זה היה בגללך , הייתי שבור ואז הוא ספר לי את זה שלקחו אותו , במקומי ... הייתי שבור עוד יותר והשפיות שלי לא הייתה ..." ראיתי את הדמעות עולות לו בעיניים . הרגשתי צורך לחבק אותו ואכן , חיבקתי אותו . ישבנו מחובקים לפחות 7 דקות . "תקשיב," פתחתי . הוא הרפה את החיבוק והסתכל עליי במבט שואל . "אני חברה של הראל , הוא דיי עבר לפה בגללי , לשבור לו ככה את הלב זה יהיה עוד יותר אסון וגם.. (גימגום) יש לי עכשיו עבודה.." קמתי מהמיטה וחיפשתי בגדים מתאימים בארון . "טוב , אז ביי..." אמר והלך . טריקת הדלת שלו עוד נשמעה לי באוזנייםדקות ארוכות , כמו נצח . התלבשתי ויצאתי לעבודה .
"אוי נועה," פתחתי את השיחה שלנו בהפסקה . "מה?" שאלה כמו חברה טובה . "החיים שלי מסובכים..." נאנחתי . "בנים , הא?" שאלה בנימה מבינה . "כן..." נאנחתי שנית . "בשביל זה צריך להיות לסבית !" צחקה . "אוף נועה , אם היית במקומי לא היית צוחקת..." עניתי . צחוקה פסק . "את רוצה לספר לי אולי ?" שאלה . "טוב.." התישבתי על אחד ההכיסאות של הבר .
"זה היה ממש מגעיל !" הסתובבתי אליו . "זאת אי הבנה !" ענה לי הראל . "אני לא מאמינה שאתה ככה ! מלרטת !" צעקתי . "הלכתי לנועה, תתבגר כבר !" צעקתי עליו שנית . "נו , אי הבנה , את חייבת להקשיב ! זאת סתם אחת !" התחנן הראל .
**לפני 3 דקות**
יצאתי מהגלידריה אחריי השיחה המשחררת עם נועה . רצתי לעבר דוכן הפלאפל שהראל עובד בו . עצרתי למראה עיניי ולשמיעת אוזני . "כאב לך ?" שאל הראל בחורה בלונדינית שנישענה על הדלפק . "מה ?" צחקה . "שנפלת מגן עדן .." צחק איתה . "הראל !" צעקתי אליו . הוא קלט ששמעתי הכל . הלכתי משם עצבנית . "חכי שנייה , זה לא נכון ! לא הבנת !" הוא צעק מאחורי ורץ . "תעצרי נו !" צעק . "זה היה ממש מגעיל !" הסתובבתי אליו . "זאת אי הבנה !" ענה לי הראל . "אני לא מאמינה שאתה ככה ! מלרטת !" צעקתי . "הלכתי לנועה , תתבגר כבר !" צעקתי עליו . "נו , אי הבנה , את חייבת להקשיב ! זאת סתם אחת !" התחנן הראל . "נו..." חיכיתי שיתחיל את הספור . "המוכר שני דיבר איתה ככה ואמרתי לו שיעזוב אותהואז צחקנו שככה הערסים מדברים ..." צחק . "הגיע סופרמן ! אולי תציל אותי מאיזה בחור שמנסה לשקר לי ולפרטט עם בחורות אחרות ?!" כעסתי . טוב , לא שאני לא בגדתי בו ,אבל לשנייה... או דקה.. או 10 דק'... "את חייבת להאמין לי !" התחנן שנית . "אוף.. בסדר , אבל תן לי להירגע , אני הולכת להשלים את השעות שלי ואני הולכת לפנימייה ..." אמרתי וניכנסתי לגלידריה .
"אם תהיה לי גלידריה משל עצמי אקרא לה "גלי דריה" ותהיה לי שותפה שיקראו לה דריה.. חח.." צחקתי עם טולי ודניאל בבית החולים . "אז היום אתה משוחרר הביתה ?" שאלתי למשמע השקט . "כן.." אמר והתיישב על המיטה . "אח..." נאנח . "יאללה , שוחררנו ?" שאלתי בשמחה . "כן! ברוך השם ..." נאנחה טולי . "אפרופו ברוך השם , מה אם הברכה.." רציתי לשאול אבל טולי סתמה לי את הפה במשפט:"בפנימייה , טוב ?" . הסתכלתי עלייה .
חזרנו לפנימייה . קבלת הפנים לדניאל הייתה נאה . נכנסנו לחדר ואירגנו לדניאל מזרון ליד הראל . לא רצינו לקחת סיכון לגביי השפיות האכזרית של רון . טולי נשכבה על המיטה . "אח..." קמה מיד . "מה קרה ?!" קפץ דניאל . "יש לי משהוח מתחת למזרון ..." ליטפה את גבה . היא הוציאה מתחת למזרון תמונה שלה גזורה מודבקת על נייר ורדרד ועליו כתוב באותיות זהב "I LOVE YOU 4 EVER" היא חייכה לעבר דניאל שנירא המום . "לא הייתה צריך ..." נאנחה לידו משמחה . "אני לא עשיתי את זה ..." הוא לא הבין . "אז את , גלי ?" שאלה אך החיוך ירד מעט . "לא" פסקתי . "אז מי ?" שאלה . הקול הידהד , לא הייתה תשובה . "רק הראל יכל להיכנס לפה ואם זה הוא ..." כעסתי . "תרגעי , לא נירא לי ..." אמר דניאל . כולנו ישבנו ולא ידענו מה לעשות . מי זה ? למה זה ? . בחוסר תשובה נכנסנו לתוך המיטה ונרדמנו מהר .
בבביייייייייי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
