סליחה
סליחה לכל מי שפגעתי בה בשנה הזאת,
בשנה הכלכך משמעותית הזו בחיי.
השנה הזאת אני לא יכולה להגיד ש"עברתי" הרבה דברים, לא.
כי היא רק התחילה - ואני מקווה להוציא ממנה את המיץ! (:
אבל הבנתי כמה דברים, סרקתי כמה אנשים, התאכזבתי מכמה חברות.
ובסופו של יום אני לא נשארת לבד!
יש לי את החיים שלי!
איתי בלב!
3333333333333333333333 >
אז סליחה לכן, אותם בנות שפגעתי בהן,
כי אני יודעת שהשנה? כמה בנות פגעו בי מאוד.
והן (בעצם היא) באו לבקש סליחה - ושתקתי,
אולי הן הבינו מזה שהכל בסדר,
כי כמובן הסליחה שהן ביקשו? הייתה בצחוק.
רק כי יום כיפור קרב..
אבל בעצם? שתקתי? כי משהו אמר לי לשתוק!
משהו אמר לי לא לדבר על זה בכלל,
לא לפתוח את העניין בפניהן.
אבל כמה שעות לאחר מכן, שחשבתי על השתיקה שלי לעומק,
הבנתי שזו לא שתיקה של הרגעת מלחמה.
זו שתיקה של הגנה!
הגנה על הלב שלי מפניהן!
כי לפני מה שהן עשו? הן היו בתוך הלב שלי, עמוק מאוד!
ולאחר מכן? הוא נסגר בפניהן כמו אישה לאחר שבעלה בגד בה.
חסר רגש, וברגע שהוא סגר את הלב? ולא פתח אותו שוב? הלב נדחס בתוך עצמו כלפי אותו בן אדם.
כי זה כמו פצע פתוח שסגרו בפלסטר, הוא לא באמת נברא, הוא רק אטום, סגור,
בשביל שהוא לא יפגע עוד יותר...!
בקיצור? אני יודעת שמטרת יום כיפור היא לסלוח,
אבל משהו מבפנים לא נותן לי.
לא נותן לי,
להפר את השתיקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
