שבוע חדש,אותם ימים ובתקווה לסופ"ש רגועה.

אני בתקופה מוזרה,בחיים לא היה לי ככה..כל ההתרחשויות האלה קצת גדולות עלי.

יומשישי היה מעפן,נכון נהנתי הוא נהנה,אבל לא ככה אני נהנת.

אני לא אשקר לעצמי ואגיד שלא היה לי כיף,היה לי אפילו מאוד כיף..אבל זה לא אני.

אני שונאת כשמשקרים לי,אני שונאת כשעושים דברים מאחורי הגב ועוד כשאני

נימצאת לידי ולי אומרים דברים אחרים.זה מעליב אותי בקטע אישי מידי.

אני חייבת להגיד הכל,כל צעד...אבל לו..יש "חופש"כמו שאומרים.

לא מדובר פה על בגידה,או משו פוגע מדבור בנושא שיותר כועב כי יודעים

כמה אני נגד זה..אבל בכל זאת...מטלטלים אותי שוב ושוב ושוב מבלי להיתחשב.

אני כבר לא מאמינה למישפט"זה לא יקרה יותר"שמעתי אותו יותר מידי פעמים,וזה הספיק.

חייבת להודות שאני הכרתי את עצמי יותר טוב...למדתי להיסתדר אם דברים לבד,לשתוק ולהבליג.

האמת?חשבתי שאני יותר חזקה מזה..אבל כנראה אני ממש קטנה לעומת מה שחשבתי.

אבל לעומת זאת למדתי שאני יכולה לסבול המון כעסים ולשתוק,ואז כאילו כלום לא קרה,הרי במילא לא יקשיבו לי

ולא יתחשבו בי,אבל אני יודעת שיש אהבה.

חייבת להודות אני טועה לגבי אנשים,טעיתי לדברי מישהי אחת חשבתי שהיא ההפך המוחלט,למרות שיש בינינו כמה דברים

שיש לנו דעות שונות,אך אני אוהבת אותו ולמדתי להיות איתה בסביבה לא רק כי אנחנו יושבים באותו מקום,אלא כי בא לי להיות איתה

בקשר.היא באמת עמדה לידי בשישי הזה חחח לטוב ולרע.

חייבת להודות בעוד משהו,כשראיתי אותו אני עדיין היתי ברעידות קטנות בגוף,ובסוג של היתרחשות ואפילו חשיבה גדולה עליו.

אבל מה שכן,באותו הרגע אני ידעתי שיש לי בנאדם שאני אוהבת אותו בטירוף,ושאני בחיים לא אהרוס את זה לא משנה מה יקרה.

אני חושבת עברנו המון ביחד אם ארתור ולא משנה מה או מי שנינו יודעים שמה שיש בינינו...זה ה"סוד"שלנו...ואפחד לא יתערב,ולא משנה מה אני חושבת או מה הוא עושה..אני יודעת שזה יש שם,ראיתי והרגשתי המון פעמים..ארתור זה הבנאדם הראשון שבחיבוק איתו ברגע שאני עוצמת עיניים אני מרגישה ביטחון שבחיים לא היה לי.

עוד משהו...בזמן האחרון אני חושבת המון על בנאדם אחד שהיה לי מאז ומתמיד ואיכשהו דרכינו נפרדו..לכל אחת יש כעס על השניה

ועבר המון זמן,אבל עדיין היא חסרה לי מאוד.